הלכת טוונטי האנדרד נהריה – חברה לא זכאית לפרוס את השבח הריאלי

טרם יבש הדיו על פסיקת בית המשפט המחוזי בו"ע 14375-12-17 יוניון נכסים בע"מ נ' מס שבח נתניה, אשר קבעה כי מאחר שיש להעדיף פרשנות הממלאת את תכלית החקיקה באופן הטוב ביותר  הרי שיש לאפשר גם לחברות לבצע את פריסת השבח הריאלי (ראו מאמר מיום 30/05/19), פורסמה בשבוע שעבר הלכת טוונטי האנדרד נהריה בבית המשפט העליון בע"א 3012/18, אשר הפכה פה אחד את ההחלטה וקבעה שחברה לא יכולה ליהנות מפריסת השבח הריאלי.

נוסח סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק")  קובע, כי "המוכר" (שהוא תושב ישראל) רשאי לבקש לפרוס את השבח הריאלי אחורה, לתקופה שאינה עולה על 4 שנים או תקופת הבעלות בנכס  לפי הקצרה מבניהם.

בית המשפט העליון פסק, כי הגם שאין הגדרה למונח "מוכר", הרי שמבחינה לשונית עיון בסעיף 48א(ה) לחוק כולו, מביא למסקנה כי אין בסיס לטענה לפיה המונח "מוכר" כולל בתוכו גם תאגידים.

תאגיד איננו יכל לעמוד בתנאי המימוש של הזכאות לפריסה שנקבעו בסעיף 48א(ה)(1) לחוק כתנאים שאין בלתם, ובנוסף, ההפניה ל"שיעורי מס" בלשון רבים, וכן לנקודות הזיכוי שקיימים רק אצל יחידים (למעט לעניין סעיף 46 לפקודה)  – מוכיחה שהסעיף מכוון לנישום שהוא יחיד בלבד.

כחלק מהדיון בסוגיה המרכזית שהיא כאמור, זכאותה של חברה לפריסת השבח הריאלי, נערך דיון מקיף (ומרתק) בעניין כללי הפרשנות של דיני המס.

על פי גישתו של השופט שטיין (שלא אומצה בפסק הדין) , דיני המיסים פועלים במתכונת שונה מהדין הפלילי, דהיינו: המס אינו עונש, לא קנס ולא מכשיר המאפשר לממשל להפקיע את קניינינו אלא המס נועד לממן את צורכי המדינה, פעילותה והשירותים הציבוריים המוענקים על ידה. פרשנותם ויישומם של חוקי המס כחלק מאמנה חברתית, מחייבים את בתי המשפט לאתר את התכליות שהמחוקק ביקש להשיג ולכן יש לומר בפה מלא ובאופן פסקני כי פרשנות דווקנית לטובת הנישום איננה חלק מדיני המס שלנו.

אי לכך, רק חוק מס, שפתוח לכמה פירושים לשוניים וגם תכליתו הפיסקאלית או הרגולטורית אינה ברורה – יפורש לטובת הנישום.

לדעתם של הנשיאה חיות והמשנה לנשיאה מלצר, אימוץ גישתו של השופט שטיין תביא בדרך כלל להעדפת עמדתן של רשויות המס בו בזמן שגישתם נוטה בסופו של הליך לעברו של הנישום, שכן לשיטתו, על השופט לאתר תחילה את כל תכליותיו של החוק ואחר כך לבדוק את ההתאמה בין כל פרשנות לשונית המתקבלת על הדעת לבין כל תכלית ותכלית של החוק כפי שהשופט מבין אותן.

על פי גישתם, לאחר בחינת לשון הסעיף וכוונת המחוקק הסובייקטיבית והתכלית האובייקטיביות שהחוק נועד להגשים, אם לא יימצא מזור פרשני להוראת המס שהוראותיה אינן ברורות, תועדף הפרשנות שמעלה הנישום לטובתו וזאת מכח עקרון כללי בשיטתנו המשפטית הנותן תוקף לכלל בדבר השמירה על החירות ועל זכות הקניין.

 כאמור לעיל, בסוגיה המרכזית קיבל בית המשפט העליון את ערעור מנהל מסמ"ק וקבע כי לשון סעיף 48א(ה) לחוק במקרה דנן אינה סובלת פרשנות אחרת מלבד החלתה על יחידים בשר ודם בלבד ומשכך חברה לא יכולה ליהנות מפריסת השבח הריאלי.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

 

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

   © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה