דגשים חשובים בהליך הערר
חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), מעניק לנישום שתי הזדמנויות לשטוח את טענותיו בפני שלטונות המס בשני שלבי שומה שונים, כאשר לאחר מתן החלטת מנהל מסמ"ק בתום השלב השני, שלב ההשגה, רשאי הנישום להגיש ערר תוך 30 יום, בהתאם לסעיף 88 לחוק. (ראו הרחבה במאמר מיום 15/06/17).
בשבוע שעבר, פורסמו 2 פסקי דין האחד בבית המשפט העליון והשני בוועדת ערר, אשר נתנו דגשים חשובים לגבי הליך הערר, שראיתי לנכון לציינם:
ע"א 9838/17 גבעות דוד השקעות ונדל"ן בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א – טענות חדשות בערר
מדובר בערעור חברת גבעות דוד השקעות ונדל"ן בע"מ, (להלן: "החברה") על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בע"מ 17720-01-16 אשר קבע בין היתר, כי המהות האמיתית של מכירת 6 דירות בבניין ישן לבעלי מניותיה של החברה לצד מתן שירותי בניה עבורם, הינה מכירה של 4 דירות בבניין החדש וכן כי הסדר הקיזוז הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק מע"מ חל רק מקום שבו העוסק מכר את אותה דירת מגורים שרכש ולא מקום בו הרס דירה זו ומכר דירה אחרת. כמו כן, עלתה בבית המשפט המחוזי סוגיית אפשרות העלאת טענת התיישנות, שלא נטענה במסגרת הליך ההשגה ונקבע שניתן להעלותה במסגרת הערר.
בית המשפט העליון, דחה את הערעור בנוגע למהותה האמיתית של העסקה ולהסדר הקיזוז הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק מע"מ, כאשר לעניין האפשרות העלאת טענת התיישנות שלא נטענה במסגרת הליך ההשגה, הדגיש בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי היה צריך למנוע העלאת הטענה, שכן הכלל הוא שניתן להעלות בערעור המס רק את אותן טענות שנטענו בהליך ההשגה למעט במקרה חריג והוא "לשם בירור מס אמת, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ובלבד שאפשרות זו לא תנוצל לרעה".
בית המשפט העליון קבע, כי השיקולים שינחו את בית המשפט בבואו להפעיל סמכות זו הם כי לא יגרם נזק דיוני לצד שכנגד, לא תיפגע היעילות הדיונית וכן לא יפגעו תוקפו וחשיבותו של הליך ההשגה על שומת המס, כאשר במקרה זה טעה בית המשפט המחוזי כשהתיר את העלאת הטענה.
ניתן ללמוד מפסק הדין את החשיבות הרבה של העלאת כל הטענות הרלוונטיות בהליך ההשגה, שכן אחרת יקשה מאד על הנישום להעלות טענות חדשות בהליך הערר.
ו"ע 65077-11-18 ח'טיב ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין נצרת – אפשרות הגדלת השומה בערר
מדובר בערר שהוגש על החלטת מנהל מסמ"ק נצרת בעניין שומת מס רכישה, לקבוע יום ושווי רכישה שונים ביחס לשומה עצמית שהוגשה לגבי מכירת מקרקעין בין משפחת ח'טיב לבין עמותת אלזהור (להלן: "העמותה").
מנהל מסמ"ק ביקש לקבוע את יום הרכישה ליום 31/12/2001, שכן באותו מועד הועברו המקרקעין לטובת העמותה והתקיים התנאי של גמירות דעת הצדדים וכן ביקש לקבוע את שווי הרכישה לסכום של 2,950,000 ₪, תוך הסתמכות על טופס יא' (טופס פחת).
לטענת ח'טיב, העמדת המקרקעין לעמותה בשנת 2001, אינה בגדר עסקה אלא רק למראית עין ולא הייתה כל כוונה דאז, להעברת המקרקעין לעמותה ורק לאחר שהועבר התיק לבוררות ושם נקבע ביום 08/07/2017 כי המקרקעין יועברו לעמותה כנגד תשלום בסך של 800,000 ₪ בלבד, התגבשה העסקה ומשכך יש לקבוע את יום הרכישה ליום מתן פסק הבוררות ואת שווי הרכישה לסכום של 800,000 ₪.
יצוין עוד, כי בפסק הבוררות נקבע כי על העמותה לשלם לח'טיב סכום כולל של 4.6 מיליון ₪ המורכבים, מעבר ל 800,000 ₪ כתמורה עבור המקרקעין, גם מסכום של 1,150,000 ₪ עלות היתרים ורישיונות; 400,000 ₪ כיעוץ וליווי מקצועי; 1,9000,000 ₪ כפיצוי עוגמת נפש וכן שכר טרחת עו"ד בסך 350,000 ₪.
ועדת הערר קיבלה אמנם את הערר בכל הקשור ליום הרכישה וקבעה שהמועד שבו הייתה גמירות דעת ומסוימות להעברת המקרקעין לעמותה הינו מועד מתן פסק הבוררות ביום 08/07/2017 אולם בכל הקשור לשווי העסקה, דחתה הוועדה את עמדות 2 הצדדים וקבעה כי שווי העסקה הנכון הינו 4,600,000 ₪ (!)
הוועדה הסבירה, כי בהתאם לסעיף 89(ב) לחוק לאחר תיקון 70, היא מוסמכת לא רק לאשר את השומה או להפחיתה – אלא גם להגדילה כפי שתראה לנכון, וזאת על מנת למנוע תמריץ לנישום לפתוח בהליך ערר.
אי לכך, לאור העובדה שמרכיבי התשלום בפסק הבוררות "זועקים" מבחינת חוסר הגיונם הכלכלי ולאור עקרון "צירוף כלל התמורות"[1] הישירות והעקיפות, שהתחייבה העמותה על פי פסק הבוררות להעביר לח'טיב, הרי ששווי העסקה הנכון הינו 4,600,000 ₪.
ניתן ללמוד מפסק הדין, כי יש לקחת בחשבון בעת קבלת ההחלטה על הגשת הערר, את האפשרות שהוועדה לא רק שלא תפחית את השומה אלא עשויה אף להגדילה באופן שיביא לתוצאת מס גרועה יותר עבור הנישום, מאשר החלטת מנהל מסמ"ק בהשגה.
לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה
