חשיבות ההקפדה על זמני הגשת ערר

חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), בדומה לפקודת מס הכנסה ולחוק מע"מ, מעניק לנישום שתי הזדמנויות לשטוח את טענותיו בפני שלטונות המס בשני שלבי שומה שונים, כאשר לאחר מתן החלטת מנהל מסמ"ק (להלן: "המנהל") בתום השלב השני, שלב ההשגה, רשאי הנישום להגיש ערר.

סעיף 88 לחוק קובע כי "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההחלטה לערור עליה לפני ועדת ערר, ובין היתר לערור על כל החלטה של המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת הניתן לו בחוק זה."

ואולם, לא אחת קורה כי הנישום נדרש לזמן רב יותר מ-30 ימים על מנת להכין ולהגיש את הערר, כאשר במהלך הזמן הזה עשוי הנישום לקיים ישיבות נוספות עם המנהל על מנת לנסות ולהגיע לפשרה בתיק.

סעיף 107 לחוק, מעניק למנהל סמכות להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה, כאשר הוראות הפרשנות של רשות המיסים קובעות כי המנהל יסכים להאריך את המועד להגשת ערר ב-2 תנאים עיקריים:

  1. הבקשה תוגש למנהל בכתב תוך התקופה להגשת הערר (בתוך 30 הימים מהיום שנמסרה החלטת המנהל לנישום או לב"כ).
  2. על בקשה זו להיות מנומקת ומסיבה מספקת, כאשר סיבה מספקת יכולה להיות, בין השאר, קיום משא ומתן אמיתי וענייני עם המנהל על מנת להביא לסיום המחלוקת בתיק לפני ההתדיינות בוועדת הערר.

המנהל לא יסכים להאריך את המועד להגשת ערר באחד מ-2 המקרים הבאים:

  1. הבקשה הוגשה לאחר המועד להגשת הערר ואין נסיבות חריגות. היה ומדובר בנסיבות חריגות, הרי שאם הנימוקים לבקשה מבוססים על עובדות, יש לצרף תצהיר לאימות העובדות.
  2. אם ועדת הערר דחתה קודם לכן את הבקשה להארכת מועד.

כמו כן, יכולה ועדת הערר להאריך את המועד, מטעמים מיוחדים שיירשמו, וזאת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר חלה גם על סדרי הדין בעניין החוק.

בעניין זה, קבע בעבר בית המשפט העליון (ב"ש 230/86 עוזי עצמון) כי: "ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין….לפי אותו עקרון טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כמצדיקים הארכת מועד, כגון – התרשלות של בעל הדין." כמו כן נקבע כי: "ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים לדחיית הבקשה, וככל שמשך האיחור קצר יותר או מזערי, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים למתן הארכה."

ואכן, במספר פסקי דין נוספים במהלך השנים, נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת ערר, הן לאור העדר טעם מיוחד לבקשה והן לאור נסיבות הקשורות בבעל הדין או בבא כוחו (וראו בין היתר המ' 151/92, ו"ע 4124/03).

לאחרונה, ניתנה החלטה בו"ע 13485-04-17 יעולה – השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ נ' מדינת ישראל אשר דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערר שהוגשה באיחור של 3.5 חודשים.

בית המשפט קבע, כי המערערת הגישה השגה על השומה האחרונה שנקבעה לה, התקיים דיון מסודר בהשגה שבו נשמעו טענות המערערת שאף התקבלו בחלקן, המערערת ידעה על ההחלטה בהשגה במועדה – ולא הונח כל טעם ממשי מדוע לא ניתן היה להגיש את הערר במועד.

אי לכך קבע בית המשפט כי לא מתקיימות נסיבות שהן חיצוניות לבעל הדין ואינן בשליטתו, שיש בהן כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד ומשכך דחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערר.

ניתן ללמוד מהחלטות בית המשפט, כי קיימת חשיבות רבה להגשת הערר במועדו וכאשר נדרשת, מסיבה מוצדקת, הארכת המועד להגשת הערר – יש להגיש את הבקשה המנומקת מוקדם ככל האפשר בטרם יחלוף המועד להגשתו.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה