טעות בתום לב מהווה סיבה מספקת להארכת מועדים לתיקון שומה

סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק")  מעניק  סמכות למנהל מיסוי מקרקעין
(להלן: "המנהל")  "להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה" כאשר הפסיקה פירשה במהלך השנים את סעיף 107 לחוק כסעיף גורף שניתן להשתמש בו כל אימת שבעקבות איחור במועד, הנגרם בעקבות סיבה מספקת, נגרם לנישום נזק כלשהו.

למרות עמדת רשות המיסים המסורתית, לפיה סמכות המנהל מוגבלת להארכת מועדים דיונית בלבד ולא מהותית, ועל כן אין הוא מוסמך להאריך את התקופה של 4 שנים לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק, הרי שהפסיקה נוטה לאחרונה לקבוע כי המנהל רשאי להשתמש בסמכותו בסעיף 107 לחוק גם לצורך תיקון שומה, אולם יש להפעיל סמכות זו רק במקרים יוצאי דופן (ראו הרחבה במאמר מיום 20/09/2018).

בשבוע שעבר ניתן פס"ד בו"ע 68019-07-18 חוגי נ' מנהל מסמ"ק ת"א ובו עלתה השאלה איזה תוכן יש לצקת למבחן ה"סיבה מספקת" המצדיק מתן ארכה מעבר למגבלת 4 השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק?

יש לציין, כי חקיקת המס קובעת מספר מבחנים להפעלת שיקול דעת מנהלי:

  • סיבה סבירה (לדוגמא: סעיף 87(א) לחוק לעניין דחיית מועד להגשת השגה)
  • סיבה מספקת (לדוגמא: סעיף 77א לחוק מע"מ העוסק בפסילת ספרים עקב אי רישום תקבול).
  • נסיבות מוצדקות (לדוגמא: סעיף 94א לחוק העוסק בפטור מתשלום קנס אי הצהרה במועד).
  • טעמים סבירים (לדוגמא: סעיף 91(ד)(2ה) לפקודת מס הכנסה העוסק במקדמת מס רווח הון).
  • טעמים מיוחדים (לדוגמא: סעיף 87(ד) לחוק העוסק בהארכת התקופה להחלטה בהשגה).
  • טעמים מיוחדים שיירשמו (לדוגמא: סעיף 64(ב)(3) לפקודת מס הכנסה העוסק בחברת בית).

המדובר בערר שהגיש מר אפי חוגי (להלן: "חוגי"), נכה העומד בתנאי תקנה 11 לתקנות מס רכישה ומעוניין לבקש את הקלת הנכה שהוא זכאי לה במס רכישה, על סירוב המנהל לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין ולהאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק, עקב העדרה של "סיבה מספקת".

לטענת חוגי, קיימת בעניינו "סיבה מספקת" למתן הארכה המבוקשת, לאור העובדה שבמהלך כל השנים, בהן היה רשאי לתקן השומה, היה סבור בטעות בתום לב שהוא איננו זכאי לכל הקלה, קצבה או תמיכה מהרשויות למעט תו נכה ואילו לטענת המנהל, עניינם של המקרים החריגים, בהם יוחל מבחן ה"סיבה המספקת" נעוץ במניעות חיצונית-אובייקטיבית שאיננה תלויה בנישום, כגון מחלה שמנעה מהנישום את היכולת להגיע למשרדי הרשות, כאשר אם יתקבלו טענותיו של חוגי הרי שהדבר עלול לגרום לפגיעה קשה בקופה הציבורית.

בית המשפט הסביר, כי סקירה היסטורית של חקיקת סעיף 107 לחוק מלמדת שכוונתו המקורית של המחוקק הייתה להכליל את סעיף 85 לחוק במסגרת המועדים הניתנים להארכה לפי סעיף 107 לחוק.

כמו כן הוסבר, כי מבחן "הסיבה המספקת" הינו המקל ביותר מבין המבחנים שצוינו לעיל להפעלת שיקול הדעת המנהלי, כאשר בעניין אביגדור זיו (ע"א 1613/92)  קבע בית המשפט העליון כי "בית המשפט רשאי להיעתר למבקש במקרים אלה ביתר קלות" ובמספר פסקי דין בוועדות ערר נקבע פה אחד כי טעות בתום לב מהווה "סיבה מספקת" להארכת מועד לפי סעיף 85 לחוק.

במקרה הנדון, לאור התרשמות בית המשפט מכנותו ומאמינותו של חוגי, בדבר אי הגשת הבקשה להארכת מועד בזמנה עקב טעות בתום לב, וכן לאור האירועים הבריאותיים הקשים שחווה חוגי בחייו, קיבל בית המשפט בדעת רוב (רו"ח צבי פרידמן ורו"ח אברהם הוכמן) את הערר וזאת בניגוד לדעתה של יו"ר ההרכב השופטת ירדנה סרוסי,  אשר קבעה בדעת מיעוט כי באיזון אותו ביקש המחוקק לעגן בסעיף 85 לחוק, אין באי ידיעה סובייקטיבית כשלעצמה משום "סיבה מספקת".

אציין בנוסף, כי דעת הרוב נזפה במנהל על התעקשותו להקשות על הנישומים בסוגיה זו וזאת על אף מספר פסקי דין של ועדות ערר וכן אמרת אגב של בית המשפט העליון לפיהן טעות בתום לב מהווה "סיבה מספקת" לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל atz.tax@gmail.com

     

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה