הארכת מועד לתיקון שומה אפשרית אך רק במקרים חריגים – נדבך נוסף בסאגה
על סמכות המנהל לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") להאריך גם את המועד לתיקון שומה הקבוע בסעיף 85 לחוק, כתבתי לא אחת בעבר (ראו מאמר אחרון מיום 08/03/18).
עם זאת, לאור חשיבות העניין ובפסק דין נוסף שניתן בשבוע שעבר בסוגיה, אני נדרש לנושא פעם נוספת.
ככלל, סעיף 107 לחוק מעניק סמכות למנהל מיסוי מקרקעין (להלן: "המנהל") "להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה" כאשר הפסיקה פירשה במהלך השנים את סעיף 107 לחוק כסעיף גורף שניתן להשתמש בו כל אימת שבעקבות איחור במועד, הנגרם בעקבות סיבה מספקת, נגרם לנישום נזק כלשהו.
עם זאת, עמדת רשות המיסים מאז ומעולם הינה, כי סמכות המנהל מוגבלת להארכת מועדים דיונית בלבד ולא מהותית, ועל כן אין הוא מוסמך להאריך מועדים המסווגים כמהותיים ושורשיים כגון את התקופה של 4 שנים לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק.
כאמור לעיל, לפני שבוע ניתן פסק דין בו"ע 14742-09-16 שכון אזרחי בע"מ נ' מנהל מסמ"ק מרכז, בעניין בקשה לתיקון שומה שהוגשה בשנת 2014, אשר עסק ב-3 סוגיות עיקריות:
- האם יש למנות את מניין 4 השנים לתיקון שומה החל מהמועד שבו נעשתה שומה לפי מיטב שפיטה בשנת 2007 כעמדת המנהל, או רק החל משנת 2010 , הוא המועד שבו נחתם הסכם שומה בין הצדדים (לאחר שכבר הוגש ערר על השומה) בעניין שווי המכירה וסכום המס.
- האם בסמכות המנהל לפי סעיף 107 לחוק להאריך המועד לתיקון שומה הקבוע בסעיף 85 לחוק?
- ככל שתתאפשר הגשתה של הבקשה לתיקון השומה, האם נוכח המסמכים שהוצגו על ידי שכון אזרחי בע"מ (להלן: "החברה") קיימת סיבה מספקת לתקן את יום הרכישה משנת 1951 לשנת 1948, כפי שביקשה החברה?
לגבי הסוגיה הראשונה קבע בית המשפט כי במחלוקת שבין הצדדים בנוגע למועד הרלוונטי לצורך הפעלת סעיף 85 לחוק, עדיפה עמדת המנהל על פני זו של החברה, שכן ההסדר בדבר תיקון שומה נועד, בעיקרו של דבר, למקרים שבהם הנסיבות הרלוונטיות לא התבררו עד תום בעת עריכת השומה לפי מיטב השפיטה אלא התבררו רק לאחר מכן, והעובדה כי הוגשה השגה והוגש ערר, אינה מצדיקה ליתן למי מהצדדים אורכה נוספת לגילוי נסיבות שלא התבררו בשלב הוצאת השומה.
לגבי סמכות המנהל להארכת המועד לתיקון שומה קבע בית המשפט, כי לגישתו אכן קיימת בידי המנהל סמכות להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 ויש בכך כדי לאזן את התוצאה העולה מהאופן שבו יש למנות את מנין ארבע השנים לצורך סעיף 85 לחוק כפי שקבע לעיל, עם זאת קבע בית המשפט כי יש להפעיל סמכות זו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.
לעניין הסוגיה השלישית קבע בית המשפט, כי במקרה דנן לא התקיימו נסיבות חריגות שיצדיקו הגשת בקשה לתיקון שומה בשנת 2014, מהסיבות הבאות:
- אין להאריך את המועד לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, מקום בו לא הייתה קיימת מניעה עניינית וממשית בידי מבקש התיקון – בין אם החברה ובין אם המנהל – לעמוד על העובדות בשלמותן ולאשורן במסגרת המועד שנקבע בסעיף 85 לחוק.
- מדובר בשומה שהיא פרי הסכמה שהושגה בין הצדדים.
- במסגרת ההתדיינות שנערכה בין הצדדים לקראת חתימת הסכם השומה, עמדה על הפרק, באופן מפורש ומובהק, סוגיית יום הרכישה, כך שההסכם נועד להכריע ולסיים את המחלוקת בין הצדדים גם בסוגיה זו.
- גם בחינת המסמכים לגופם לא מביאה למסקנה כי יש מקום לתקן את יום הרכישה כפי שביקשה החברה.
בית המשפט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בעניין מחלב (ע"א 7726/10) אשר קבעה כי כאשר מדובר בשומה שבהסכם, יש מקום להשתמש בסמכות לפתיחת שומה בצמצום, מפניי שבנסיבות אלו אינטרס ההסתמכות של הצדדים גדול שבעתיים והוסיף, כי לאור העובדה שמדובר בשומה בהסכם, הרי שנראה כי אף אם הבקשה לתיקון השומה הייתה מוגשת בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 85 לחוק, ספק רב אם היה מקום לתקנה, שכן לא התקיימו הנסיבות המיוחדות המצדיקות לתקן שומה זו.
פסק דין זה מהווה נדבך נוסף בסאגה הארוכה הדנה בקשר בין סעיפים 107 ו-85 לחוק, ואני תקווה שנזכה בהקדם להכרעה סופית בסוגיה זו בבית המשפט העליון.
לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה
