שומה בהעדר הצהרה

חוקי המס השונים, דורשים מהנישום להגיש דיווחים והצהרות על הפעולות/הכנסות השונות הנתונות למיסוי וזאת על מנת לספק לרשות המיסים את האינפורמציה ההתחלתית, המאפשרת לה להפעיל את מנגנון שומת המס ולדרוש את תשלום המס, הנובע מאותן פעולות או הכנסות.

ואולם, על מנת למנוע מצב שבו גביית המיסים תהא תלויה בציות הנישום לדרישת הדיווח, קיימים סעיפים בחוקי המס, המאפשרים למנהל ולפקיד השומה, לקבוע את שומת המס בעצמם גם בהעדר דיווח או הצהרה ובכך לאלץ את הנישום, דרך מערכת גביית המסים העומדת לרשותם, לשלם את המס הנדרש או לחילופין, להגיש דיווח או הצהרה חלופיים מטעמו.

כך לדוגמא, סעיף 145(ב) לפקודת מס הכנסה קובע כי "לא מסר אדם דו"ח ופקיד השומה סבור שאותו אדם חייב לשלם מס, רשאי הוא לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של אותו אדם ולשום אותו לפי זה…".

חוק מע"מ לעומת זאת, לא קובע שומה במקרה של אי הגשת דו"ח תקופתי, אלא מוציא בהתאם לסעיף 76(א) "קביעת מס" שמטרתה להניע את החייב להגיש דו"ח תקופתי והיא מתבטלת מאליה עם הגשת הדו"ח התקופתי ע"י החייב. קביעת המס לפי חוק מע"מ, תתבצע "בהתחשב בהקף עסקאותיו או פעילותו, ובאין נתונים – לפי המשוער."

סעיף 82 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") עוסק גם הוא בשומה בהעדר הצהרה וקובע כי במקרה שלא נמסרה הצהרה כחוק ומנהל מסמ"ק (להלן: "המנהל") סבור שאדם פלוני חייב בתשלום מס, רשאי הוא לדרוש את מסירת ההצהרה ואם לא נענה – רשאי הוא לקבוע לפי מיטב שפיטתו את יום ושווי המכירה, יום ושווי הרכישה, סכום השבח ואת המס שאותו אדם חייב בו.

יש לשים לב, שסעיף 82 לחוק, חל לא רק בהעדר הצהרה כלל, אלא בהתאם לסעיף 73(ד) לחוק גם מי שלא פירט בהצהרתו את כל הפרטים הנדרשים לפי סעיף 73(א)-(ג) לחוק (ולעניין פעולה באיגוד –  שלא הגיש מאזן של איגוד המקרקעין),  יראו לעניין סעיף 82 לחוק, כאילו לא הגיש הצהרה אלא אם כן שכנע את המנהל כי הפרטים הנ"ל אינם מצויים בידיעתו.

בהתאם לסעיף 86 לחוק, גם שומה שהוצאה בהעדר הצהרה חייבת להימסר לחייב באמצעות הודעת שומה מפורטת, אולם בניגוד לדרישת ההנמקה הקבועה בסעיף 79א לחוק לגבי שומה רגילה שמוציא המנהל לפי מיטב שפיטה, הרי שבו"ע 1380/00 אשד איילון קבע בית המשפט כי שומות שהוצאו מכח סעיף 82 לחוק, אינן דורשות הנמקה.

משמעותה המעשית של קבלת שומה לפי סעיף 82 לחוק, הינה שהחייב "איבד" את שלב א' בשומה מבלי שניצל את זכאותו להזדמנות סבירה להשמעת טענותיו, כפי שמאפשר סעיף 79א(ב) לחוק כאשר מדובר בשומה רגילה לפי מיטב השפיטה.

לאחר שקיבל החייב את הודעת השומה בהעדר הצהרה, מאפשר לו סעיף 87(ב) לחוק להשיג על שומה זו , רק באמצעות הצהרה מפורטת לפי לסעיף 73 לחוק לגבי העסקה או הפעולה, אולם במקרה שכזה, למנהל ישנם 12 חודשים מיום שקיבל את ההצהרה המפורטת ליתן את החלטתו בהשגה וזאת בניגוד ל-8 חודשים בהשגה רגילה (הניתנים להארכה ע"י המנהל מטעמים מיוחדים ל-12 חודשים).

לשומה בהעדר הצהרה לפי סעיף 82 לחוק, ישנן גם השלכות לעניין הקנסות המוטלים על החייב.

ראשית מוטל קנס אי הצהרה במועד לפי סעיף 94א לחוק, בגין התקופה המתחילה במועד שבו הייתה נדרשת ההצהרה ועד למועד שבו הוצאה השומה בפועל, ולאחר 14 יום מיום הוצאת השומה, מוטל קנס פיגור בתשלום בהתאם לסעיף 94ב לחוק.

בנוסף יש לציין כי בהתאם לסעיף 95(ג) לחוק העוסק בקנס גרעון, במקרה שלא הוגשה הצהרה כלל, הרי שככל שיוחלט על הטלת קנס גרעון על החייב – כל המס שנקבע על ידי המנהל ייחשב כגרעון.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה