סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין – מניין 4 השנים והשילוב עם סעיף 107

סעיף 85(א) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") מעניק אפשרות למנהל מסמ"ק, בין אם מיוזמתו ובין אם לבקשת הנישום, לתקן שומה שנעשתה לפי סעיף 78(ב) או (ג) לחוק, תוך 4 שנים מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה, בכל אחד מהמקרים הבאים:

1. נתגלו עובדות חדשות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בידי המנהל, בעת עשיית השומה, לחייב במס או לשנות את סכום המס;
2. המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה שהיה בה כדי לשנות את סכום המס או למנוע תשלום מס.
3. נתגלתה טעות בשומה.

למעשה מדובר בדרך נוספת שהעניק המחוקק לבחון את החלטת המנהל בשומה, ללא צורך בהגשת השגה או ערר לבית המשפט ואף לאחר שהשומה עברה כבר הליכים אלו,  כאשר דרך זו מוגבלת כאמור הן בזמן והן לעילות מסוימות בלבד.

הפסיקה דנה לא אחת בשאלה האם מניין 4 השנים לתיקון השומה, הינו סופי או שבסמכות מנהל מסמ"ק (להלן: "המנהל") להאריכו באמצעות סעיף 107 לחוק. (לעניין זה ראו מאמר מיום 14/4/2016)

לפני כשבועיים, ניתנה החלטה במסגרת ו"ע 9451-10-16 מיטל אביבי רייך ודור רייך נ' מנהל מס שבח תל אביב, בבקשת המנהל לדחות על הסף מחמת התיישנות, את הערר של מיטל אביבי ודור רייך (להלן: "בני הזוג") על החלטתו לסרב לבקשתם לתקן את שומת מס הרכישה שנקבעה להם כרכישת דירה נוספת, בטענה כי לא היו מודעים להלכת פלם וקיבלו ייעוץ משפטי מוטעה, ומיד עם קבלת יעוץ משפטי מתאים, פנו למנהל בבקשה לתיקון השומה.

במקרה הנדון, הצהרת בני הזוג התקבלה לראשונה ע"י המנהל ביום 28/06/2012 ובה בוצע חישוב מס רכישה (בגין רכישת דירה חדשה) כדירה נוספת, תוך הקפאת השומה עד ליום 31/01/16, שהוא המועד בו היו אמורים בני הזוג למכור את דירתם הנוכחית.

ביום 14/01/16 הודיעו בני הזוג כי מסירת דירתם החדשה התעכבה ב-10 חודשים ומשכך הודיע להם המנהל ביום 18/01/16 על תיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק ודחיית המועד הנדרש למכירת הדירה הנוכחית עד ליום 20/10/2016.

ביום 31/08/16 הגישו בני הזוג את הבקשה לתיקון השומה נשוא ההחלטה, על מנת להחיל עליהם את הלכת פלם במידה ולא ימכרו לבסוף את דירתם הנוכחית.

לטענת המנהל, בין המועד שבו התקבלה הצהרת בני הזוג לראשונה לבין מועד הגשת בקשת תיקון השומה, חלפו מעל 4 שנים ולכן יש לדחות על הסף את הערר שהוגש ע"י בני הזוג.

חברי הועדה דחו את בקשת המנהל אולם נחלקו ביניהם בנימוקי דחיית הבקשה.

2 חברי הוועדה; רו"ח צבי פרידמן ורו"ח יהושוע בליצקי קבעו בדעת רוב, כי מאחר ועפ"י הפסיקה, סעיף 107 לחוק מאפשר להאריך גם את מניין 4 השנים וזאת במידה ויש "סיבה מספקת" לכך ומאחר והפסיקה ראתה בטעות בתום לב כ"סיבה מספקת" המאפשרת הארכת המועד של 4 השנים שלפי סעיף 85 לחוק, הרי שאין סיבה למנוע מבני הזוג לבחון את טענתם תוך הבאת ראיות לסתירת חזקת התא המשפחתי והדבר תואם גם את חובת המדינה להגינות יתרה בכל דרכיה.

לעומתם, קבע כבוד השופט אלטוביה, כי אמנם דין בקשת המנהל להידחות, אולם זאת כיוון שיש להתחיל לספור את מועד 4 השנים, רק מהמועד שבו קבע המנהל בכותרת השומה כי מדובר ב"הודעת שומה סופית" דבר שנקבע רק ביום 18/01/2016  ולכן טעה המנהל שחישב את מניין 4 השנים מיום 28/06/2012 שכן באותו מועד נכתב בכותרת השומה כי מדובר ב"הודעת שומה זמנית" בלבד.

בנוסף, העיר השופט אלטוביה כי לטעמו הסוגיה, האם העילה של טעות בהבנה או פרשנות הדין החל, בפרט לאחר קבלת יעוץ משפטי, באה בגדר עילה לתיקון שומה לפי סעיף 85, צריכה כשלעצמה דיון מעמיק.

כאמור לעיל, דחתה ועדת הערר את בקשת המנהל לדחות על הסף את הערר שהגישו בני הזוג וקבעה כי יש לתת לבני הזוג את יומם בבית המשפט.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה