נקודות חשובות בניתוח חזקת התא המשפחתי
סעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") וסעיף 9 לחוק קובעים חזקה לפיה, יראו מוכר (ולעניין מס רכישה – רוכש) ובן זוגו (למעט בן-זוג הגר דרך קבע בנפרד), וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים (למעט ילדים נשואים) – כמוכר (או רוכש) אחד (להלן: "חזקת התא המשפחתי").
לאחר שנים רבות בהן נקבעה בפסיקה ההלכה לפיה מדובר בחזקה חלוטה, שונתה ההלכה בשנת 2014, בפס"ד שלמי בבית המשפט העליון (ע"א 3178/12) ונקבע כי מאחר והחוק איננו מנוסח בצורה הבאה: "יראו מוכר ובן זוגו…. כמוכר אחד, על אף האמור בכל הסכם ביניהם", הרי שאין מדובר בחזקה חלוטה לפיה חזקת התא המשפחתי גוברת על הסכם ממון – ועל כן יש להגיע להרמוניה בין דיני המשפחה, הקניין ודיני המיסים.
יש לציין, כי עוד בשנת 2011 פרסמה רשות המיסים את הוראת ביצוע 5/2011 אשר הציגה פרשנות מקלה יחסית, בנוגע להשפעתם של נכסים חיצוניים (כהגדרתם בהוראה) אשר ברשותו של אחד מבני הזוג, על זכאותו של בן הזוג השני להקלה במס רכישה או לפטור ממס שבח במכירת הדירה המשותפת.
השבוע, ניתן פסק דין בוועדת ערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה (ו"ע 37792-09-14 קיויתי ואח' נ' מנהל מסמ"ק חיפה) אשר דן בשאלת זכאותו של מר אילן קיויתי (להלן: "אילן") לתשלום מס רכישה לפי מדרגות "דירה יחידה" בגין דירה שרכש ביחד עם אשתו, גב' ורד קיויתי (להלן: "ורד"), כאשר עוד בטרם נישואיהם, קיבלה ורד במתנה דירת מגורים שרשומה על שמה (להלן: "הדירה").
הגם שלכאורה, הדירה הינה נכס חיצוני בהתאם להוראת ביצוע 5/2011, שאמור להיות מיוחס ברגיל רק לורד, הרי שבמקרה הנדון התקיימו מספר סממנים שהביאו את בית המשפט לקבוע כי צדק מנהל מסמ"ק בקביעתו לפיה הדירה שייכת ל-2 בני הזוג:
- בני הזוג התגוררו בדירה שנתיים בטרם נישאו, בשנת 2002.
- אילן לא שילם לורד שכר דירה עבור מגוריו בתקופה זו.
- בני הזוג המשיכו להתגורר בדירה במשך שנתיים נוספות לאחר נישואיהם (עד שנת 2004) וניהלו משק בית משותף והדבר שולל את טענתם להפרדה רכושית.
- לא הובאו ראיות או הסברים, מה נעשה בדירה משנת 2004, האם הושכרה ואם כן, מי נהנה מדמי השכירות – והדבר פועל לרעת בני הזוג.
- הסכם הממון בין בני הזוג, נחתם רק בשנת 2015 (!) , ורק לאחר שמנהל מסמ"ק הוציא את השומה הראשונה השוללת את זכאותו של אילן למס רכישה מופחת, והדבר מטיל נטל כבד על בני הזוג להוכיח שאין מדובר בהסכם שנערך מטעמי מס בלבד.
- הסכם הממון מתייחס רק לעניין זכות הבעלות בדירה אולם אין בו התייחסות באשר לזכות השימוש בדירה או לזכות ההנאה מפירותיה.
- הסכם הממון לא אושר ע"י בית המשפט כמצוות סעיף 2 לחוק יחסי ממון.
- אין כל אינדיקציה, שאילן נעדר זיקה לדירה, להיפך – מלבד רישום הדירה על שם ורד בלבד, אין הבחנה בין בני הזוג בכל הקשור להנאה מהדירה.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי הפרדה רכושית בפועל, משמעה בראש ובראשונה, שהבעלים הרשום של הזכויות בדירה, גם קיבל לעצמו בלבד את פירות הדירה וגם נהנה מהם באופן בלבדי, ללא שיתוף התא המשפחתי.
כאמור לעיל, דחה בית המשפט את הערר שהגישו בני הזוג וקבע כי אילן איננו זכאי להטבה במס רכישה בגין הדירה שרכש ביחד עם אשתו.
ניתן לראות, כי בית המשפט בוחן היטב את נסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון לפניו, ומיישם הלכה למעשה את הלכת שלמי לפיה, רק כאשר בני הזוג מוכיחים כי עמדו ב-2 מבחנים מצטברים:
- הצגת הסכם ממון המעיד על הפרדה רכושית בנכסים.
- עמידה, הלכה למעשה בכל הוראותיו של הסכם הממון.
יוכלו להתגבר על חזקת התא המשפחתי ולבצע הפרדה ביניהם בעת חישוב מס הרכישה ברכישת דירה נוספת.
בשולי הדברים אציין, כי בית המשפט לא ייחס חשיבות לטענת מנהל מסמ"ק כי בהסכם הממון הוסף סעיף המאפשר לבני הזוג לבטלו מתי שיחפצו, שכן בהתאם לסעיף 1 לחוק יחסי ממון רשאים בכל מקרה בני הזוג לשנות את תנאיו בהסכמה בכתב.
לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה
