שמירת סודיות לפי חוק מיסוי מקרקעין

סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), כמו גם סעיף 231 לפקודת מס הכנסה וסעיף 142 לחוק מע"מ, אוסר על אדם לגלות מידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו לפי החוק, אלא אם נדרש לגלותו ע"י בית המשפט בתנאים מסוימים או ע"י מי ששר האוצר התיר לגלות לו את המידע.

בבג"צ 174/83 שכנר ואח' נ. שר האוצר, הבהיר בית המשפט כי החיסיון (במקרה זה היה מדובר בחסיון הקבוע בחוק מע"מ) הינו לטובת הנישום והמדינה כאחד.  "לטובת הנישום – כדי למנוע הימנו חשש כלשהוא, שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר; לטובת המדינה – למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על ידי קבלת מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה."

ואולם, בפסיקה נקבע כי יש לאזן בין הוראות שמירת הסודיות לבין האינטרס הקיים בגילוי המידע הספציפי, כך לדוגמא, בעע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע, קבע בית המשפט העליון כי "החסיונות בדיני המס הינם בעלי חשיבות אישית ומערכתית…אולם תכליות אלו אינן מחייבות פרשנות מרחיבה. יש לזכור, שחסיון בכל תחום אינו הכלל אלא חריג לכלל ואין להתיר חסיון מעבר לנדרש מהתכלית העומדת ביסוד העניין."

בשבוע שעבר, ניתנה החלטה בו"ע 34139-10-16 אגודת ניר יפה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מנהל מסמ"ק נצרת, בבקשה להורות על מתן תעודת עובד ציבור, במטרה לחשוף הסדר מיסוי, שנתנה רשות המיסים שמקורו בעיריית תל אביב, לעניין תוכנית בניין עיר לשימור. (להלן: "הסדר המיסוי").

נזכיר תחילה, כי תעודת עובד ציבור היא עדות בכתב המשמשת תחליף לעדות ראשית בבית המשפט ומיועדת לחסוך זמן לעובדי ציבור שונים ולאפשר להם להעיד על דברים הקשורים בעבודתם וזאת מבלי להטריחם לבית המשפט.

במקרה דנן, ביקשה אגודת ניר יפה (להלן: "האגודה") להראות לבית המשפט כי בהסדר המיסוי סווגה העברת זכויות הבניה מבעל בניין לשימור ליזם, עליו חלה תוכנית השימור, כהפקעה הזכאית למס מופחת לפי סעיף 48ג לחוק, וכן לדרוש ממנהל מסמ"ק להסביר, במה שונה הסדר המיסוי מהמקרה דנן, שבו סירב מנהל מסמ"ק לראות בהסכם השבת המקרקעין ופיצוי שנכרת בין האגודה לרמ"י , כהפקעה.

מנהל מסמ"ק טען מנגד, כי מקור ידיעתה של האגודה על הסדר המיסוי, הינו העובדה שבא כוחה של האגודה, שימש בעבר כיועץ משפטי ברשות המיסים ונטל חלק באותו הסדר מיסוי, ומידע זה, לרבות תעודת עובד ציבור, חוסה תחת חובת הסודיות המעוגנת בסעיף 105(א) לחוק. בנוסף טען מנהל מסמ"ק כי המסמך המבוקש הוא החלטה ספציפית ולא החלטת מיסוי עקרונית והיא איננה רלוונטית למקרה הנדון.

בית המשפט סקר את הרציונאל העומד בבסיס חובת הסודיות ואת המקרים בהם אישר בית המשפט לחשוף מידע על אף חובה זו וקבע, כי יש להבחין בין מקרה בו גילוי המידע עשוי לסייע למבקש המידע להוכיח טענת אפליה או להוכיח את טענותיו האחרות, לבין מקרה שבו גילוי המידע לא יועיל למבקש להוכיח טענתו.

במקרה דנן קבע בית המשפט, כי בקשת האגודה הינה לחשיפת מידע אשר לא שימש את מנהל מסמ"ק בעל קבלת ההחלטה בעניינה אלא עוסק בעניינם של אחרים וכי דרישה כאמור שקולה ל"מסע דיג בברכת דגים השייכת לאחרים" ואת זאת אין להתיר. יתר על כן, העסקה נשוא הסדר המיסוי שונה מהותית מהעסקה הנדונה ומאחר ואין לאגודה אינטרס בגילוי המידע המבוקש שכן הדבר לא יועיל לה, הרי שאין צורך לבצע איזון בין האינטרס הנ"ל לבין האינטרס של מי שהמידע קשור בו וזכותו לפרטיות.

אי לכך, דחה בית המשפט את בקשת האגודה להורות על המצאת תעודת עובד ציבור.

בנימה אישית אוסיף, כי פס"ד זה מהווה תזכורת לנו, עובדי רשות המיסים לשעבר שכיום משמשים כמייצגים בשוק הפרטי, שלא כל מידע אליו נחשפנו או החלטה בה היינו מעורבים, יוכלו להיות מצורפים ולשמש את הלקוחות כראיה במסגרת דיונים בתיקים אחרים, שאנו מלווים מול רשות המיסים וזאת לאור חובת הסודיות הברורה בחוק.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה