קציבת זמן בחוק להחלטת המנהל בבקשה לתיקון שומה

בסעיף 9 ל"מגילת זכויות הנישום", שנחתמה בשנת 1991 ע"י שר האוצר, נציב מס הכנסה ונציגים בכירים נוספים במשק, נכתב לנישום כדלקמן: "אינך חייב לשלם את המס השנוי במחלוקת, העולה על המס המגיע ע"פ הצהרתך, שנוצר בעקבות שומה לפי מיטב השפיטה או בעקבות הצו שהוצא לך. עם זאת, עליך לדעת כי אם ייקבע שהינך חייב בתשלום מס זה, תהיה חייב בתשלום הריבית והפרשי ההצמדה שיצטברו עליו".

סעיף זה מסביר למעשה את הנכתב בחוקי המס בכל הקשור להליכי השומה הרגילים, בהם נקבעו זמנים קצובים הן לנישומים והן לרשות המיסים לצורך טיפול בדיווחי שומה, הגשת השגות וערעורים/עררים לבית המשפט, באופן שעד להכרעה סופית בבית המשפט לא נדרשים הנישומים לשלם את סכומי המס השנויים במחלוקת מבחינתם, וממילא גם לא מתבצעים הליכי גביה לגבי אותם סכומים.

כאשר מדובר בהגשת שומה עצמית או בהגשת השגה על שומה לפי מיטב שפיטה שהוציא המנהל, קובע חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") זמן קצוב למנהל לדון בדיווח או בהשגה ולאחר חלוף הזמן יראו את השומה העצמית או את ההשגה כאילו התקבלה.

מנגנון דומה של זמן קצוב למתן החלטה, נקבע בחוק גם בעניין בקשה שמגישים מוכר או רוכש זכות במקרקעין, להפחתת שיעור מקדמת המס.

ואולם, כאשר מדובר בבקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, לרבות בקשה לביטול עסקה לפי סעיף 102 לחוק, לא קיימת התייחסות בחוק לפרק זמן המגביל את המנהל בהחלטתו בבקשתו אלו ולא אחת קורה שהמנהל מעכב את החלטתו זמן רב, ללא תאריך יעד לקבלתה – והדבר גורם נזק רב למבקש, שכן סכום המס השנוי במחלוקת מבחינתו, מעוכב זמן רב ובנוסף הוא חשוף להליכי גבייה, ככל שטרם שילם את המס המלא ולקיזוז החזרי מס המגיעים לו מרשויות מס אחרות.

לכאורה, ניתן היה לבקש מהמנהל להשיב בשלילה לאלתר על הבקשה לתיקון שומה, ולו רק על מנת שניתן יהיה לערור עליה באופן מיידי לבית המשפט ובכך להשיב למבקש, בינתיים, את החזרי המס שקוזזו, עד להחלטת בית המשפט בבקשתו לביטול העסקה.

אלא, שגם כאן נכונה למבקש אכזבה וזאת לאור החלטת בית המשפט בעניין יחזקאל (ו"ע 42257-06-16 יחזקאל ואח' נ' מנהל מסמ"ק חיפה ) שניתנה בשנה שעברה, אשר בה קבע בית המשפט כי הליכי השגה וערר על החלטות אחרות, שאינם מתחילים בשומה, אינם מביאים לדחייה אוטומטית של מועדי תשלום המס על פי שומה שהוצאה ובקשה שמגיש נישום לאשר ביטול עסקה לפי סעיף 102 לחוק, איננה מבחינת "שומה" ומשכך איננה דוחה את מועד תשלום המס (וראו הרחבה במאמר מיום 04/06/20).

לעניין זה חשוב להדגיש, כי גם בהעדר זמן קצוב בחוק לקבלת החלטה בבקשה לתיקון שומה, על המנהל לקבל החלטה "במהירות הראויה" וזאת לאור הוראות סעיף 11 לחוק הפרשנות הקובעות כי: "הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות."

בשבוע שעבר, ניתן פסק דין בו"ע 37837-06-20 ליפשיץ ואח' נ' מנהל מסמ"ק ת"א ובו דחה אמנם בית המשפט את הבקשה להורות למנהל לקבל החלטה בבקשה לביטול עסקה (שאותה מעכב כמעט שנתיים), לאור התחייבות המנהל לתת החלטה בתוך 4 חודשים, אולם לא מבלי שהעיר למנהל כי "על המשיב מוטלת החובה לדון בבקשתן של העוררות ולעשות כן במהירות הראויה. תפקידו של המשיב הוא לפעול למען הנישום ולעשות כל מאמץ להעניק לו שירות על הצד הטוב ביותר. עיכוב כה ניכר במתן ההחלטה צריך שיעשה אך ורק מטעמים של חוסר ברירה".

ניתן לראות אם כן, כי בהעדר זמן קצוב להחלטת המנהל בבקשות לתיקון שומה וביטול עסקה, וכן השוואת הליכי הגביה במקרים אלו להליכי גביה הקבועים בהליכי שומה רגילים, נפגעת משמעותית זכותו של הנישום לשלם רק את המס שאינו שנוי במחלוקת מבחינתו, ועל כן ראוי שיבוצע תיקון חקיקה בחוק מיסוי מקרקעין בעניין זה, בהקדם האפשרי.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

   © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה