ניתן לראות בתנאים מסוימים בדיבידנד כנכס שנמנה על נכסי העיזבון

סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") קובע, כי  חלוקה ראשונה של נכסי העיזבון בין יורשים, לא יראוה כמכירה לעניין החוק, ובלבד שבמסגרת החלוקה האמורה לא ניתנה תמורה בכסף או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, כאשר הסעיף מסביר כי אם תינתן תמורה כאמור שאינה חלק מנכסי העיזבון, הרי שהדבר לא ישלול את השימוש בסעיף כולו אלא רק חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה, ייחשב כאילו נמכר וימוסה באופן יחסי.

בהחלטת מיסוי 43/08 אישרה רשות המיסים לראות בדיבידנד, שהגיע למנוח מכח בעלותו בחברה וטרם הועבר לזכותו, כחלק מנכסי העיזבון המנוח, כאשר הוא יופקד בקופת החברה ויחולק לאחר הסדרת חלוקת העיזבון.

בעניין פרייטג' (ו"ע 34276-10-21 פרייטג נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) קבע בית המשפט כי על מנת שכספים שנבעו מנכס יחשבו חלק מ "פירות העיזבון" כמשמעותם בסעיף 109(ב) לחוק הירושה יש להחזיקם בחשבון עיזבון עד חלוקתם (וראו הרחבה במאמר מיום 21/09/23).

השבוע פורסמה החלטת מיסוי 2098/25 בנושא: חלוקת דיבידנד אגב חלוקת נכסי עיזבון ראשונה (להלן: "החלטת המיסוי") אשר הרחיבה עוד יותר את האפשרות ליהנות מפירות העיזבון כחלק מחלוקה לראשונה, גם כאשר מדובר בדיבידנד שמתקבל מחברת בת לחברה בבעלות המנוח ואף מדיבידנד עתידי שיחולק ממזומנים שינבעו לחברה לאחר מכירת נכסיה.

במקרה הנדון, המנוח החזיק בין היתר בהון המניות של חברה, אשר הנכס היחיד שברשותה היה הון המניות של איגוד מקרקעין (להלן: "חברת הבת").

טרם בוצעה חלוקה כלשהי של נכסי העיזבון, ולחברה ולחברת הבת היו עודפים לחלק כדיבידנד, כאשר לחברת הבת יתרת מזומנים ונכס מקרקעין אשר מצוי בהליכי מכירה וצפוי להניב תזרים מזומנים נוסף, שהכל יחולק ליורשים באמצעות חלוקת דיבידנד.

יורשיו של המנוח ביקשו מרשות המיסים לקבוע, כי הדיבידנד שיחולק מהחברה ליורשים הינו בגדר נכס הנמנה עם נכסי העזבון, תוך שהם מדגישים כי לא יילקח מימון חיצוני לטובת תשלום הדיבידנד וכי ככל שסכום הדיבידנד הקיים בחברה גבוה מיתרת המזומנים, היתרה תחולק במזומנים  שינבעו מהכנסות מנכסיה וזאת עד למועד שלא יאוחר מתקופה בת 6 חודשים ממועד החלטת מיסוי זו.

רשות המיסים אישרה את הבקשה וקבעה בהחלטת המיסוי, כי יראו בדיבידנד כנכס שנמנה על נכסי העיזבון ובלבד שיתקיימו כל אלה:

1. חלוקת הדיבידנד תתבצע מיתרת העודפים הקיימים בחברה ובחברת הבת ערב פטירתו של המנוח.
2. לא יילקח מימון חיצוני לצורך חלוקת הדיבידנד.
3. יתרת הדיבידנד שלא חולקה, תוכר כיתרת זכות בחברה לטובת היורשים ותשולם ממזומנים שינבעו מהכנסות מנכסיה של החברה (שנרכשו ערב פטירתו של המנוח) וזאת עד למועד שלא יאוחר מתקופה בת 6 חודשים ממועד החלטת מיסוי זו.

 

ניתן לראות, כי הרציונאל העומד מאחורי כל האמור לעיל הינו, שכל עוד פירות העיזבון, בין אם מדובר בדיבידנד מאת חברה בבעלות המנוח ובין אם מדובר בדמי שכירות מנכס בבעלותו או מפירות מכירתו, לא מחולקים ליורשים אלא נשארים במסגרת העיזבון, ניתן לראותם כחלק מנכסי העיזבון לצורך חלוקתם לראשונה בין היורשים,.

עם זאת, לא ברור האם מסגרת הזמן של 6 חודשים הרשומה בהחלטה נובעת רק מעצם הצהרתם של היורשים או שהיא מהווה עמדה חדשה של רשות המיסים התוחמת את האפשרות "לנצל" את פירות העיזבון לצורך חלוקה ראשונה רק במשך 6 חודשים…

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה