משמעות הגדרת המונח "חודש" בחוק מיסוי מקרקעין

הגדרת המונח "חודש" מופיעה הן בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה המגדירה "חודש" – לרבות חלק ממנו, והן בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), המגדיר "חודש" – לרבות חלק מחודש.

עם זאת, ישנם מספר קומות בפקודת מס הכנסה בהם מוגדר "חודש" – חודש מלא ועל כן הגדרת "חודש" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, הביאה בעבר את הנישומים לפרשנות לפיה, במקום בו נדרש אדם להגיש דיווח לא יאוחר מחודש לפני תחילת שנה מסוימת (לעניין חברה משפחתית), הרי שהוא יכל לעשות זאת אף ימים ספורים לפני תחילת השנה לאור העובדה ש"חודש" מוגדר לרבות חלק ממנו.

ואולם בע"מ 705/05 + ע"מ 783/05, חיים קליאוט בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה, שלל בית המשפט פרשנות זו וקבע כי: "אין אני מקבלת טענת המערערת כי המלים "לא יאוחר מחודש לפני תחילת השנה" כוונתן גם "חלק מחודש". הלשון היא ברורה והכוונה היא – לא פחות מחודש לפני תחילת השנה הרלוונטית".

רשות המיסים מפרשת כי הגדרת "חודש" – לרבות חלק ממנו, בפקודת מס הכנסה, דרושה עקב ההוראות בפקודה בדבר נקודות-זיכוי או קצבה, הניתנות לפי חודשים ולכן מספיק שאדם היה זכאי לאותן נקודות בחלק מהחודש הרי שהדבר יזכה אותו בנקודות מלאות לגבי אותו חודש.

הגדרת "חודש" בחוק, עמדה למבחן כחלק מפסק דין שניתן השבוע בו"ע 21556-12-17 גד אוחיון נ' מנהל מסמ"ק ת"א.

במקרה הנדון, מר גד אוחיון (להלן: "גד") הגיש השגה למנהל מסמ"ק תל אביב (להלן: "המנהל")  ביום 16/03/2017 וקיבל את החלטת המנהל בהשגה ביום 07/11/2017.

טענה מקדמית שהועלתה על ידי גד הייתה, כי המועד האחרון למתן החלטת המנהל בהשגה חל בתאריך 31/10/2017 שכן לפי הגדרת המונח "חודש" בחוק, יש למנות את התקופה בת "שמונת החודשים" למתן החלטה בהשגה, החל מתחילת החודש שבו נמסרה ההשגה + 7 חודשים שלמים, דהיינו עד לתום החודש השמיני ומשכך ביום 31/10/2017 תמה התקופה בה היה על המנהל לתת את החלטתו בהשגה.

בית המשפט דחה את טענתו של גד ממספר נימוקים:

1. הגדרת "חודש" בחוק איננה רלוונטית לאור סעיף 87 לחוק הקובע כי "המנהל ייתן למשיג את החלטתו המנומקת בכתב בתוך שמונה חודשים מיום שנמסרה לו הודעת ההשגה…"
   הסעיף קובע כי המועד ממנו יחול מרוץ ההתיישנות הוא המועד שבו נודע למנהל לראשונה על הגשת הודעת ההשגה ועל כן פרשנותו של גד איננה סבירה.
2. קבלת עמדתו של גד עשויה לתמרץ נישומים לבחור את המועד להגשת השגתם באופן מניפולטיבי ובאופן המצמצם את פרק הזמן העומד לרשות המנהל ליתן החלטה בהשגה אל מתחת ל-8 חודשים מלאים. גישתו של המנהל לפיה פרק הזמן עומד על 8 חודשים מלאים בלי קשר לתאריך בחודש שבו הוגשה ההשגה, תורמת לשוויון בין הנישומים ומגבירה את הוודאות והיציבות.
3. טענתו של גד עשויה להוות חרב פיפיות בידו שכן גם המנהל עשוי לטעון כי פרק הזמן העומד לרשותו למתן החלטה בהשגה עולה על 8 חודשים.
4. סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות קובע כי : "תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש". חוק הפרשנות מגדיר "שנה" ו-"חודש" בסעיף 1 "לפי הלוח הגרגוריאני ואם צוינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד לפי הלוח העברי", וסעיף 3 לחוק הפרשנות מגדיר "יום" כתקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו. אי לכך, כאשר נקצבה למנהל תקופה של שמונה חודשים להכריע בהשגה, תקופה זו תחלוף לאחר חצות הלילה ביום המדויק שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, שמונה חודשים לאחר מכן ולא פחות מכך.

כאמור לעיל, בית המשפט דחה את טענתו המקדמית של גד (וכן את יתר טענותיו בערר) וקבע כי המנהל לא חרג מהזמן העומד לרשותו למתן החלטה בהשגה.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה