למי הסמכות בהחלטה על ביטול עסקה – לפס"ד בתביעה אזרחית או למנהל מסמ"ק?

סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") קובע כי "המנהל יחזיר מס, אם הוכח לו כי נתבטלו מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין ששולם עליהם מס".

סעיף 103א לחוק קובע, כי "סכומים שיש להחזירם לפי סעיף 102 או 103 וכן הפרשי הצמדה וריבית, ריבית וקנסות ששולמו בשלהם יוחזרו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמיום התשלום ועד יום ההחזר".

ההלכה שנקבעה בשאלה מתי מדובר בביטול עסקה, ידועה כ"הלכת זמר" (ע"א 304/85 מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב נ' עידית זמר) ובה קבע בית המשפט העליון, כי לצורך הכרעה בעניין ביטול עסקה, יש לבחון האם העסקה התממשה בעולם המעשה והאם היו לעסקה השלכות עובדתיות כך שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

השבוע ניתן פסק דין בו"ע 7106-10-25 דעאס ואח' נ' מנהל מסמ"ק נתניה, אשר דן בערר שהגישו האחים דעאס (להלן: "דעאס") על החלטת מנהל מסמ"ק נתניה (להלן: "המנהל")  שלא להכיר בביטול 2 עסקאות מכירת זכויות במקרקעין שביצעו וזאת על אף שהסכם ביטול עסקה שנחתם עם הרוכש, קיבל תוקף של פסק דין בהליך אזרחי.

במקרה הנדון, שלחו דעאס הודעה לרוכש על ביטול העסקאות, בטענה להפרה חוזית וכעבור זמן פנו לבית המשפט המחוזי בתביעה נגד הרוכש והמנהל במטרה לקבל סעד הצהרתי על ביטול העסקאות וכן ביטול חיובי המס שהוטלו עליהם.

בהמשך, הוסכם על מחיקת המנהל מן ההליך וכן על הקפאת הליכי הגבייה שהתנהלו ביוזמת המנהל נגד דעאס למשך חודש ימים, כאשר כעבור שנה הודיעו דעאס לבית המשפט בהליך האזרחי כי הגיעו עם הרוכש להסכם פשרה המבטל את העסקאות, והוא קיבל מבית המשפט תוקף של פסק דין.

כאמור לעיל, המנהל סירב להכיר בביטול העסקה, שכן לטענתו לא זו בלבד שהעסקאות היכו שורשים בקרקע המציאות, הרוכש נהג במשך למעלה מ-4 שנים מנהג בעלים במקרקעין, שינה את מצבם התכנוני, הוציא היתר בניה והקים עליהם מבנה מגורים אלא שאף התמורה בגין העסקאות לא הושבה בפועל וכל התנהלותו של דעאס נגועה בחוסר תום לב ומטרתה השגת יתרון מס וביטול חיובי המס והליכי הגבייה שננקטו נגדם.

בנוסף טען המנהל, כי פסק הדין בהליך אזרחי שנתן תוקף להסכם הפשרה, אינו כובל את שיקול דעתו, שכן לא היה צד להליך וכי הסמכות לבחון את ביטול העסקה לצרכי מס מסורה לו בלבד.

בית המשפט דחה את הערר, וקיבל במלואן את טענות המנהל ובראשן שהעסקאות היכו שורשים בקרקע המציאות וקבע, כי הוכח ברמה מספקת כי הרוכש עשה שימוש בקרקע וביצע פעולות למימוש זכויותיו במקרקעין.

לעניין אופן ביטול העסקה, קבע בית המשפט, כי דעאס עשו שימוש לרעה בהליך האזרחי וזאת למרות ההלכה הפסוקה שמחלוקת בדיני המס צריכה להתברר בערר לוועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין.

בית המשפט הוסיף וקבע,  כי גם בהנחה שמתן תוקף של פסק דין מהווה עדות לכנות הביטול, כנטען על ידי דעאס, אין בכך להפכו למחייב כלפי כולי עלמא, ועל אחת כמה וכמה כלפי רשות המסים שבירור מחלוקת עמה יש לערוך בהליך המתאים, קרי הליך ערעור מס או ערר מס.

לסיכום הביא בית המשפט את דבריו של כב' השופט אביגדור דורות בו"ע 49693-04-14 חברת ק.ס.ם-קריית ספר מרכזים בע"מ נ' מנהל מסמ"ק ירושלים, אשר קבע כי "כאשר מדובר בהסכם ביטול שקיבל אמנם תוקף של פסק דין, אך ללא שהוגש כתב הגנה, ללא קיום דיון בתובענה וללא שמיעת ראיות, רשאי המשיב, לדעתי, "להציץ מאחורי פסק הדין" ולבחון בעצמו אם מדובר בביטול אמיתי של עסקת המכר, או שמדובר במכר חוזר" וקבע כי צדק המנהל שלא קיבל את בקשת דעאס להכיר בביטול עסקה, שכן היא שלחה שורשים בקרקע המציאות ולא ניתן לבטלה למפרע.

ניתן לראות אם כן, כי קביעת ביטול עסקה, בהליך אזרחי אשר רשות המיסים לא הייתה צד לו, אינה מחייבת את רשות המיסים להסכים לביטול העסקה וכי על מנת להכריע בסוגיה – יש להתנהל אך ורק בהליך שנקבע בדיני המס.

 

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה