לא קיימת בדין זכות להגיש השגה או ערר על נושאים שאינם שנויים במחלוקת

חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), מעניק לנישום שתי הזדמנויות לשטוח את טענותיו בפני שלטונות המס בשני שלבי שומה שונים, כאשר לאחר מתן החלטת מנהל מסמ"ק בתום השלב השני, שלב ההשגה, רשאי הנישום להגיש ערר תוך 30 יום, בהתאם לסעיף 88 לחוק.

בע"א 9838/17 גבעות דוד השקעות ונדל"ן בע"מ, קבע בית המשפט העליון כי הכלל הוא שניתן להעלות בערעור המס, רק את אותן טענות שנטענו בהליך ההשגה למעט במקרה חריג והוא "לשם בירור מס אמת, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ובלבד שאפשרות זו לא תנוצל לרעה" (וראו הרחבה במאמר מיום 26/11/2020).

בשבוע שעבר ניתן פס"ד בו"ע 35301-10-19 רוטנברג ואח' נ' מנהל מסמ"ק חיפה ובו נדונה השאלה, האם יכל אדם להעלות במסגרת השגה וערר, טענות העומדות בסתירה לשומות העצמיות שהגיש?

במקרה הנדון הצהירו מר ניר ישראל רוטנברג ו-58 עוררים נוספים (להלן: "רוטנברג") במסגרת השומה העצמית, כי רכשו נכס מוגמר – משרדים – במסגרת "קבוצת רכישה" וקבעו את שווי המכירה לפי שווי קרקע בצירוף עלויות הבנייה המוערכות.

לאחר שמנהל מסמ"ק חיפה (להלן: "המנהל") הוציא לרוטנברג שומה לפי מיטב שפיטה, רק בהקשר של יום המכירה, הגישו רוטנברג השגה ולאחר מכן ערר ובהן טענו טענות המנוגדות לשומה העצמית שהגישו, הן כי הרכישה עצמה לא נעשתה במסגרת של "קבוצת רכישה" והן ביחס לאמדן שווי עלויות הבניה.

בית המשפט פסק, כי יש לדחות את הערר על הסף, שכן רוטנברג אינם רשאים לחזור בהם משומתם העצמית, בלא שהוגשה על ידם בקשה לתיקון השומה העצמית, העומדת בתנאי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין.

בית המשפט קבע, כי הבסיס עליו נשענת זכות ה"השגה" הוא אמונתו של מגיש ההשגה כי השומה העצמית שהוגשה על ידו היא השומה הנכונה, וכי היה על מנהל מסמ"ק לקבלה באופן סופי וכי אין כל אפשרות בדין, לנישום שהגיש שומה עצמית למנהל מיסוי מקרקעין, לחזור בו מהצהרתו ושומתו זו, אלא באמצעות הכלי של בקשה לתיקון שומה, לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין.

בית המשפט הוסיף, כי בניגוד לדין העלו רוטנברג, במסגרת ההשגה מטעמם על השומה לפי מיטב השפיטה, טענות הנוגעות למהות הממכר ולשווי המכירה – העומדות בסתירה מוחלטת למוצהר על ידם בשומתם העצמית וכי הם ניצלו את ההזדמנות שהוצאה להם שומה לפי מיטב השפיטה והסיטו את הדיון בהשגה ל"מחוזות" אחרים – שכלל לא היו שנויים במחלוקת מול המשיב ובכך התחמקו מהגשת בקשה לתיקון שומה, שכן אין ולא קיים בחוק מיסוי מקרקעין כל סעיף המקנה לרוטנברג זכות לשנות את שומתם העצמית שלא על דרך של הגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק.

בית המשפט הדגיש, כי נישום רשאי להגיש השגה ככל שהוא חולק על שומה שהוצאה לו על ידי המנהל וכי סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין אינו מקנה זכות כלשהי, לא כל שכן זכות גורפת, במסגרת ההשגה לסטות או לשנות את השומה העצמית, דהיינו, אין ולא קיימת לרוטנברג כל זכות לכלול בהשגה טענות לגבי נושאים שכלל לא הוצאה להם שומה לפי מיטב השפיטה לגביהם ושאינם שנויים במחלוקת.

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט, כי לא הייתה לרוטנברג כל זכות להגיש השגה על שומתן העצמית, וממילא אף לא היתה לרוטנברג זכות להגיש ערר על אותה החלטה בהשגה ועל כן דחה את הערר על הסף.

בסיום פסק הדין, הטיל בית המשפט הוצאות גבוהות על רוטנברג תוך שהוא מסביר כי בפסיקת ההוצאות נלקחה בחשבון העובדה כי רוטנברג טענו בניגוד לשומתם העצמית, לא ביקשו כלל את תיקון השומה העצמית ועשו שימוש לרעה בהליך המשפטי.

 

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת: www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה