כאשר מדובר בנכס פנימי יש להציב רף גבוה יותר לסטיה מחזקת התא המשפחתי

בהוראת ביצוע 5/2011 העוסקת בהיקף תחולת חזקת התא המשפחתי (להלן: "הוראת הביצוע"), הגדירה רשות המיסים את המונח "נכסים חיצוניים", כאחד מאלה:

1. נכסים שנרכשו לפני יצירת התא המשפחתי.
2. נכסים שהתקבלו בירושה לאחר יצירת התא המשפחתי.
3. נכסים שהתקבלו במתנה לאחר יצירת התא המשפחתי.

כמו כן נקבע בהוראת הביצוע, כי ככלל אין ליצור שיתוף בין בני הזוג בנכסים חיצוניים, למעט במקרים של; מגורים משותפים, מימון משותף, תשלום משכנתא משותף, דמי שכירות המשתלמים לחשבון בנק משותף (להלן: "המבחנים").

מאז כידוע, ניתנה הלכת שלמי (ע"א 3178/12) אשר קבעה 2 קריטריונים ברורים לצורך סתירת חזקת התא המשפחתי בעניינם הקונקרטי של בני זוג:

1. על בני הזוג להציג בראש ובראשונה הסכם יחסי ממון, שבו נקבעה הפרדה רכושית ביחס לנכסים שהביא כל אחד מהם לתא המשפחתי.
2. על בני הזוג להוכיח כי פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל.

מאז הלכת שלמי, אימצה הפסיקה את המבחנים שנקבעו בהוראת הביצוע לצורך הכרעה האם ההפרדה הרכושית התקיימה בפועל אם לאו, כאשר בעניין רוזנבוים (ו"ע 16836-03-17) קבע בית המשפט כי במקרים בהם ברור כי ההפרדה הרכושית אמיתית, אין לראות בשימוש בדירת מגורים על ידי שני הזוג וילדיהם, כשולל את ההפרדה הרכושית המעוגנת בהסכם הממון.

בשבוע שעבר, ניתן פסק דין נוסף ע"י אותו הרכב שפסק בעניין רוזנבוים, בו"ע 26968-11-17 פדלון נ' מנהל מסמ"ק נתניה ובו ביצע בית המשפט אבחנה ברורה לעניין הקריטריונים שנקבעו בהלכת שלמי בין נכס חיצוני לבין נכס פנימי.

במקרה הנדון, נישאו בני הזוג פדלון בשנת 1975, כאשר בשנת 1983 רכשו קרקע ובנו עליה את ביתם (להלן: "הבית") וכעבור 5 שנים נרשם הבית על שמם בחלקים שווים. בשנת 2000, העביר הבעל את זכויותיו במחצית הבית לאשתו ובשנת 2009 חתמו בני הזוג על הסכם ממון לפיו הבית כולו שייך לאשה בלבד.

בני הזוג המשיכו לגור בבית עד לסוף שנת 2014 ולאחר מכן הוא הושכר למשרד הביטחון.

בשנת 2016, רכשו בני הזוג בחלקים שווים, בית מגורים אחר, כאשר הבעל ביקש לשלם מס רכישה בשיעור מופחת החל על רוכש דירה יחידה, לאור טענתו לפיה הבית שייך לאשתו בלבד.

מנהל מסמ"ק סירב בטענה, כי הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג לא נועד ליצור הפרדה רכושית אמיתית אלא במטרה להתחמק מנושים ולא הוכחה הפרדה רכושית אמיתית בין בני הזוג.

בית המשפט קבע אמנם, כי הסכם הממון נערך לפני שנים רבות ואין זה סביר לטעון כי הוא נערך מטעמים של תכנון מס, אולם לאור העובדה שמדובר בנכס פנימי –  שמומן על ידי בני הזוג במימון משותף – הרי שחילוצו מתוך נכסי התא המשפחתי קשה יותר ויש להציב רף גבוה אשר ייחד את הסטיה מחזקת התא המשפחתי במקרים אלה, לנסיבות חריגות בלבד.

במקרה זה קבע בית המשפט, כי בני הזוג לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש מהם להפרדה רכושית שכן הגם שלבני הזוג היו חשבונות נפרדים, לא הובאה תשתית ראייתית מלאה אודות אופן ההתנהלות בחשבונות הבנק והאם בפועל נשמרה ההפרדה הרכושית הנדרשת.

כמו כן, בדיקת חשבונות הבנק הראתה כי הבעל העביר באופן קבוע כספים לחשבונה של אשתו אך הוא לא הצליח להוכיח את טענתו לפיה מדובר בהחזר הלוואה שלקחה אשתו עבורו.

בנוסף, שיפוץ גדול שנערך בבית לקראת השכרתו למשרד הביטחון בוצע מכספי הבעל, למרות שהיה ניתן לצפות כי ייעשה מכספי האשה בלבד.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי כאשר מדובר בבני זוג הנשואים עשרות שנים ולהם רק ילדים משותפים, השאלה האם לרשום נכס פלוני על שם הבעל או האשה, עלולה להיגזר משקולים שונים ולא רק מתוך רצון לבצע הפרדה רכושית אמיתית. עם זאת, ככל שנוצר ספק הנוגע ללב שאלת ההפרדה הרכושית לעניין דיני המס, הרי שהנטל להסרת הספק מוטל על הבעל ומאחר והוא לא השכיל להסירו, הדבר יעמוד לרעתו.

לסיכום קבע בית המשפט, כי לאור הרף הגבוה הנדרש לגבי נכס פנימי, מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי בני הזוג לא הצליחו לסתור במקרה דנן את חזקת התא המשפחתי.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה