טענת חיסיון עורך דין –לקוח איננה חלה על מסירת זהות לקוחותיו של עו"ד

סעיפים 235ב עד 235ד לפקודת מס הכנסה מתירים לפקיד השומה לבדוק ולתפוס כל מסמך המצוי ברשותו של עורך הדין, וזאת במסגרת סמכותו הכללית של פקיד השומה לקבל מידע, אשר עשוי לסייע לו לעמוד על הכנסתו המלאה של הנישום.

עם זאת, כאשר טוען עורך הדין לחיסיון מסמך זה או אחר של לקוחו, פקיד השומה לא יעיין בו, והוא יוכנס למעטפה שתימסר לבית המשפט המחוזי, אשר בתחום שיפוטו נמצא משרד עורך הדין הטוען לחיסיון. בית המשפט יבחן את טענת החיסיון, בהתאם לבקשת עורך הדין, לאחר שיעיין במסמך, והוא רשאי לדחותה ולהורות על מסירת המסמך לידי פקיד השומה.

חסיון עורך דין-לקוח מבוסס על שתי הוראות חוק משלימות:

1. סעיף 48(א) לפקודת הראיות קובע כי: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון…".
2. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי: " דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".

בהתאם לאותן הוראות חוק, בעל הזכות לחסיון הוא הלקוח, ולכן, משזה ויתר על החיסיון, רשאי עורך הדין למסור עדות או כל ראיה אחרת, הנוגעת לשירות המקצועי שהעניק לו, כאשר עורך הדין, מי שכלפיו חל החיסיון, פטור מן החובה לגלות את תוכן התקשורת בינו לבין הלקוח, ואם יעשה כך, מבלי שהלקוח התיר לו זאת, הוא יעבור, לכאורה, עבירה משמעתית, ואף עשוי לחשוף עצמו בפני תביעה בגין רשלנות.

השבוע ניתנה החלטה בע"מ 32164-05-16 פלוני נ' פ"ש חקירות מרכז, שעניינה מסמכים שנתפסו במשרדו של עו"ד הנותן שירותים של הקמה ורישום חברות בחו"ל, כאשר בין יתר המסמכים שנתפסו היו מסמכי חברות ומסמכים אישיים של אנשים פרטיים הקשורים בהן וזאת מתוך מטרה של רשות המיסים לקשר בין החברות המוקמות בחו"ל לבין אזרחיים ישראליים, החבים בתשלום מס בישראל.

עורך הדין טען נגד תפיסת המסמכים שכן לטענתו על המסמכים הנ"ל חל חיסיון עו"ד לקוח מכח סעיף 48 לפקודת הראיות.

פ"ש טען בתגובה כי אין מדובר "בדברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו", אלא בתוצרים של עבודת עורך הדין וכן טען פ"ש שלא מדובר ב"שירות מקצועי", דהיינו, "משפטי" ומשכך החיסיון איננו חל על תפיסת מסמכים אלו.

בית המשפט לא קיבל אמנם את טענתו השניה של פ"ש וקבע כי פעולותיו של עו"ד עונים להגדרת "שירות מקצועי", אך לגבי טענתו העיקרית, ציטט בית המשפט בהרחבה מפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל, אשר קבע כי יש לבצע הבחנה בין "דברים" ו"מסמכים" הקשורים עניינית לשירות המקצועי אותו מעניק עורך הדין, ושהינם מוגנים מכוח החיסיון, לבין פרטים הנוגעים לעובדת מתן השירות המשפטי, אשר אינם מהווים חלק מהתקשורת החסויה בין עורך הדין ללקוחו, ואשר עורך הדין אינו פטור מלמוסרם.

החיסיון חל על חילופי הדברים, בעל פה או בכתב, בין עורך הדין ללקוחו, הקשורים לשירות המקצועי. ואולם, פרטים או מסמכים, אשר כשלעצמם אינם נוגעים לשירות המקצועי, אינם חוסים תחת כנפי החיסיון רק משום שהם הוחלפו בין עורך הדין ללקוחו כאשר בהתאם להבחנה זו, סכום שכר הטרחה וכן חשבוניות המס, לרבות זהותו של משלם שכר הטרחה הנקוב בהן, הינם מסוג אותם פרטים הקשורים במתן השירות המקצועי, אך הם אינם מהווים חלק מהותי ממנו.

כמו כן, התייחס בית המשפט לטענת עו"ד כי גילוי שם הלקוח וזיקתו לחברה, יכל ויפגע בלקוח אשר הסתמך על כך שזהותו לא תתגלה באם יקים את החברה באמצעות עו"ד, וקבע כי דווקא טיעון זה מחייב את דחיית הבקשה, באופן שפניה לעו"ד לא תהווה בגדר "מקלט" מגילוי, ביחס לביצוע אותן פעולות אצל גורמים אחרים.

 

לאור האמור לעיל, דחה לבסוף בית המשפט את טענת עו"ד וקבע כי על תוצרי עבודת עורך הדין או על זהות לקוחותיו – לא חל חיסיון עו"ד-לקוח.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה