חתימת הסכם ממון לאחר שנות נישואין רבות ובסמוך לרכישת דירה – מדליקה נורה אדומה

פסק דין רוזנבוים (ו"ע 16836-03-17) שניתן לאחרונה, עסק בבני זוג בנישואים ראשונים, שטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון מפורט המתייחס ספציפית לדירת בן הזוג שהייתה ברשותו טרם הנישואים ולחשבון בנק נפרד שהיה ברשותו, כאשר בהסכם הממון נקבעו הוראות המקנות גם לבת הזוג חלק הולך וגדל בחשבון במהלך השנים.

למרות שבני הזוג וילדיהם התגוררו בדירת בן הזוג וניהלו גם חשבון משותף, קבע בית המשפט כי

במקרים המתאימים בהם לא מתעורר כל חשד לתכנון מס וברור כי ההפרדה הרכושית אמיתית, אין לראות בשימוש בדירת מגורים על ידי שני הזוג וילדיהם, כשולל את ההפרדה הרכושית המעוגנת בהסכם הממון. (ראו הרחבה המאמר מיום 07/02/19).

השבוע, ניתן פסק דין בו"ע 15786-01-17 פיגורה נ' מנהל מסמ"ק חיפה, שעסק בבני זוג בנישואים שניים, אשר גרו בדירת בת הזוג (המשמשת כרכזת שומת מקרקעין במסמ"ק חיפה)  במשך כ-30 שנים בטרם חתמו על הסכם ממון, כאשר יום לאחר החתימה על הסכם הממון, רכשו דירת מגורים משותפת.

בן הזוג הצהיר, כי בכוונתו למכור דירה אחרת שברשותו ועל כן ביקש שיראו בו כרוכש דירה יחידה, בין היתר בהסתמך על קביעת בית המשפט בעניין רוזנבוים, שאין במגורים משותפים כדי לשלול את ההפרדה הרכושית. בקשה זו נדחתה ע"י מנהל מסמ"ק חיפה.

ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנצרת (אשר לשם הועבר הטיפול לאור תפקידה של בת הזוג במסמ"ק חיפה) אימצה אמנם את קביעתו העקרונית של בית המשפט  בעניין רוזנבוים לגבי מגורים משותפים, אך קבעה כי המקרה הנדון שונה מהותית בכך שבני הזוג לא הרימו את נטל הוכחה כי אכן התקיימה ביניהם הפרדה רכושית וזאת לאור מספר נקודות עיקריות:

1. במשך המחצית הראשונה של תקופת נישואיהם, כלל לא פתחו בני הזוג חשבונות נפרדים והשתמשו בחשבון אחד משותף.
2. גם לאחר פתיחת החשבונות הנפרדים, הם היו רשומים האחד בחשבון של השני.
3. הוצאות הבית, לרבות התיקונים שבוצעו בדירת בת הזוג, יצאו ברובן מחשבון הבנק ששניהם רשומים בו.
4. בן הזוג לא יכל היה לומר בוודאות לאיזה חשבון הועברו כספי מכירת דירותיו, שנמכרו בתחילת נישואיהם.
5. במהלך השנים הועברו כספים בין החשבונות ובני הזוג היו שותפים בשניהם.

ועדת הערר קבעה, כי העובדה שהסכם הממון נחתם רק כעבור 30 שנות נישואין (!) ויום אחד בלבד לפני רכישת הדירה המשותפת, יש בה כדי להדליק נורות אדומות ולחזק את הצורך לבחון את קיומו של התנאי השני שנקבע בפס"ד שלמי (ע"א 3178/12) וזאת כדי למנוע מצבים בהם נכרתים הסכמי ממון אד-הוק במטרה להתחמק מתשלומי מס ומבלי שהם משקפים הפרדה רכושית בפועל.

העובדה כי בני הזוג לא כרתו הסכם ממון קודם, על אף שהיו ביניהם העברות כספים, חלק מהנכסים נמכרו וחלק מהנכסים התקבלו בירושה וכן העדויות בדבר התנהלותם הפיננסיות של בני הזוג בחיי היום יום, מלמדות כי לא הייתה ביניהם בפועל הפרדה רכושית המצדיקה סטייה מחזקת התא המשפחתי וקבלת עמדתם של בני הזוג אינה עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט העליון בעניין שלמי.

לאור האמור לעיל, דחתה הוועדה את הערר וקבעה כי גם על חלקו של בן הזוג ישולם מס רכישה כדירה נוספת.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה