חסיון עורך דין לקוח בדיני המס

חובת חסיון עו"ד ולקוח מוסדרת הן בסעיף 48 לפקודת הראיות והן בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.

סעיף 48(א) לפקודת הראיות קובע:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין."

הפסיקה קבעה שמדובר בחסיון מוחלט המוקנה ללקוח ואשר תכליתו להבטיח קיומו של שיח חופשי בין עורך הדין ללקוחו, מבלי שיהיה חשש או מורא ללקוח כי דברים או מסמכים שהוא מגלה במהלך ההתייעצות או הטיפול בעניינו, ישמשו אי פעם נגדו ללא הסכמתו.

סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין קובע:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם."

המדובר בהוראה כלפי עורך הדין במישור האתי, והיא אוסרת על עורך הדין למסור ראיות המוגנות בחסיון עורך דין – לקוח, אלא אם הלקוח ויתר על החסיון.

ואולם, הוראות אלו אינן חלות כלשונן בכל הקשור לחסיון עו"ד לקוח בפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ובחוק מע"מ וזאת לאור הסדר ספציפי בסעיפים 235א-235ד לפקודת מס הכנסה, המצמצם את היקפו של החסיון האמור.

סעיף 235א לפקודה מגדיר "מסמך חסוי" כמסמך שיש בו "סוד מקצועי" המוגדר כ: "חילופי דברים בין לקוח לבין עורך-דין שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך-הדין ללקוח, בין שהדברים נאמרו בעל-פה ובין שהועלו על הכתב, לרבות רשימות שערך עורך-הדין לשימושו הוא, ובלבד שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי כאמור;

ניתן לראות, כי הפקודה מצמצמת את החסיון האמור רק לדברים ומסמכים בין לקוח לעו"ד באופן ישיר ואינה כוללת בחסיון גם "אדם אחר מטעם הלקוח" כפי שנקבע בפקודת הראיות, כאשר הפסיקה קבעה, שהמטרה בצמצום החסיון הינה להעניק לבית המשפט שיקול דעת להסיר את החסיון למען עשיית צדק וכי גם החסיון עצמו ישמר, כל עוד אין בית המשפט מוצא, על פי שיקול דעתו ועל פי הראיות שלפניו, כי מסתתרת מאחוריו כוונה להעלים מסמכים מרשויות המס, ולהפוך את משרד עורך הדין ל"עיר מקלט".

יצוין עוד, כי הוראות אלו חלות גם לעניין חוק מע"מ וזאת לאור סעיף 143 לחוק מע"מ המאמץ במפורש סעיפים אלו מהפקודה, כאשר לא קיים סעיף מקביל בחוק מיסוי מקרקעין.

לאחרונה ניתנו 2 פסקי דין (צ"א 36336-11-20 מס הכנסה – משרד פקיד שומה חירות נ' לוי ואח' וצ"א 49801-11-20 מס הכנסה – משרד פקיד שומה חקירות תל אביב נ' כליף ואח') ובהם נתבקש בית המשפט להורות כי המסמכים שנתפסו במהלך חיפוש במשרדי עו"ד, הם מסמכים המוגנים בחסיון עו"ד לקוח.

בהתבסס על החסיון המצומצם הקבוע בפקודה ועל פסקי דין שניתנו בעבר בסוגיה, קבע בית המשפט כי רק המסמכים הקשורים בקשר ישיר בין עו"ד לנישום עצמו שהוא "הלקוח" מוגנים בחסיון עו"ד לקוח וגם אלו מוגנים רק אם אין מדובר בדברים שנמסרים על רקע כוונה לעבור עבירה פלילית, בייעוץ לביצוע עבירה, כאשר עו"ד הופך עצמו לשותף בעבירה פלילית וכאשר לא מדובר במידע בעל קשר ענייני לשירות המקצועי.

כמו כן קבע בית המשפט, כי החסיון לא חל על תוצרי עבודתו של עו"ד כגון חוזים חתומים, על זהו לקוחותיו, על סוג השירות ומהות הטיפול, על סכום שכ"ט שהוא גובה מלקוחו ועל כן התיר לרשות המיסים לעיין במרבית המסמכים שנתפסו.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

     

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

 

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה