העברת נכסים בין בני זוג שאינה אגב גירושין – מהווה מכירה

במקרים רבים, מבוצעת העברת מקרקעין ללא תמורה בין קרובים, כאשר בד"כ ניתן פטור ממס שבח למוכר בגין העברה זו לפי סעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), ומקבל  המקרקעין ייהנה מההקלה המצויה בתקנה 20 לתקנות מס רכישה וישלם שליש ממס הרכישה הרגיל.

לעניין זה חשוב לציין, כי האמור לעיל יחול אך ורק במקרה של העברת מקרקעין ללא תמורה בין קרובים, אולם מתנות הדדיות של זכויות במקרקעין בין קרובים, לא יזכו להקלות הקיימות בסעיף 62 לחוק ובתקנה 20 לתקנות מס הרכישה, אלא ייחשבו כחליפין החייבים במסי שבח ורכישה מלאים.

עם זאת, במקרה שבו מדובר בהעברת נכסי מקרקעין בין בני זוג או מהם לילדיהם, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, קובע סעיף 4א לחוק כי לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה, דהיינו, אירוע זה, של העברות הדדיות בהתאם לפסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, איננו נחשב מכירה, לא חייב במס כלל ואף לא בדיווח.

בעמ"ש 10-08 מהנא מלכה נ' מנהל מיסוי מקרקעין, נדון מקרה שבו במסגרת הסכם פשרה בין בני זוג, אשר קיבל תוקף של פסק דין, העביר הבעל לאשתו, גב' מהנא מלכה (להלן: "האשה"), זכויות במקרקעין במספר חלקות קרקע בשפרעם.

מנהל מס שבח ראה בהעברת הזכויות הללו כמתנה בין קרובים וחייב את האשה ב 1/3 ממס הרכישה הרגיל.

האשה העלתה מספר טענות אולם העיקרית שבהן הייתה כי הינה זכאית לפטור ממס לפי סעיף 4א לחוק, שכן הסכם הפשרה בין בני הזוג קיבל תוקף של פסק דין וניתן אגב הליכים משפטיים של פירוד בין בני הזוג.

ועדת הערר קבעה כי ע"מ שהעברת הזכויות במקרקעין תפול בגדר סעיף 4א לחוק צריכים להתקיים 3 תנאים:

1. העברת הזכויות במקרקעין נעשית ע"פ פסק דין.
2. פסק הדין ניתן אגב הליכי גירושין.
3. ההעברה צריכה להיות בין בני זוג או העברה מהם לילדיהם.

במקרה דנן קבעה הוועדה, תנאים 1 ו-3 אכן מתקיימים, אולם התנאי השני לא זו בלבד שלא התקיים אלא ההיפך – הן מהמסמכים והן מעדות הבעל לפיה, הסכם הממון נעשה על מנת שכ"א מבני הזוג יקבל את זכויותיו ברכוש המשותף, עולה, כי ההעברה נעשתה בין בני הזוג כחלק מהסכם ממון דווקא במטרה ליישב את הסכסוכים ביניהם ולא כחלק מגירושין או מפירוד.

כמו כן קבעה הוועדה כי טענת האשה כי בני הזוג היו פרודים ומשכך אין חובה לקבל פסק דין פורמלי של גירושין, אפשרית אמנם בנסיבות מתאימות, אולם לא הוכחה בראיות של ממש ועל כן דחתה הוועדה ברוב קולות את הערר.

השבוע ניתן בבית המשפט העליון פסק דין בערעורה של האשה על החלטת הוועדה (ע"א 1711/15)

בית המשפט העליון דחה בפסק דין קצר את הערעור, תוך שהוא קובע כי החלטת הוועדה מבוססת ונכונה.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי ניתוח הנכון של העברת הנכסים במקרה דנן הינו של עסקת חליפין ועל כן "חסד" עשה מנהל מס שבח עם בני הזוג באופן שבו שם את העברת החלקות ואף שיבח את הגינותו של מנהל מסמ"ק שהבהיר כי לא יגבה יותר מס מאשר על פי החישוב המקל שעשה מלכתחילה.

ניתן לראות, כי העברת נכסים בין קרובים בכלל ובין בני זוג בפרט, תהנה מהפטור האמור בסעיף 62 לחוק ובהקלה האמורה בתקנה 20 לתקנות מס הרכישה – רק כאשר היא נעשית ללא תמורה כלל ואילו העברה הדדית בין קרובים, שאיננה נכנסת לגדרו של סעיף 4א לחוק, תיחשב לתמורה ותהפוך את האירוע כולו לעתיר מס.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה