הדרך להשיג על החלטת המנהל בענייני גובה חוב מס היא באמצעות הגשת ערר
כאשר מוגש ערר על החלטת המנהל בהשגה לגבי שומה שיצאה לפי סעיף 86 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") , קובע סעיף 91(ב) לחוק כי יש לשלם את המס שאינו שנוי במחלוקת בלבד תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה בהשגה.
ואולם, בו"ע 42257-06-16 יחזקאל ואח' נ' מנהל מסמ"ק חיפה הוסבר, כי דחיית מועדי התשלום על פי סעיף 91 לחוק חלה רק כאשר מסלול התקיפה של השומות מתחיל בהשגה על שומה על פי סעיף 86 לחוק ואילו הליכי השגה וערר על החלטות אחרות, שאינם מתחילים בשומה על פי סעיף 86, אינם מביאים לדחייה אוטומטית של מועדי תשלום המס על פי שומה שהוצאה (וראו הרחבה במאמר מיום 04/06/2020).
המשמעות היא, שהליכי הגבייה אינם מעוכבים במקרים אלו ולכן מנהל מסמ"ק רשאי לנקוט בהליכי אכיפה וגבייה לפי פקודת המיסים (גבייה) ולהמשיך בהם גם לאחר הגשת הערר.
בעניין הזה, קובע סעיף 95ב לחוק, כי הסמכויות הנתונות לרשם לענייני המרכז לגביית קנסות לפי סעיף 194א לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), יהיו נתונות לו גם לעניין חוב מס לפי החוק, שהחלו הליכים לגבייתו לפי פקודת המיסים (גביה), כאשר סעיף 194א(א) לפקודה מאפשר למנהל לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב בבקשה להטיל עליו הגבלה, אחת או יותר, לפי סעיף 7א(ג) לחוק המרכז לגביית קנסות, לשם גביית החוב, בתנאים מסוימים.
בין ההגבלות שקובע סעיף 7א(ג) לחוק המרכז לגביית קנסות, ניתן למצוא (בכפוף לסייגים ותנאים):
- הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר או מלהאריך את תוקפם.
- עיכוב יציאה מן הארץ של החייב.
- הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד בחוק שיקים ללא כיסוי.
- הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק ההוצאה לפועל.
- הגבלת החייב מלייסד תאגיד או מלהיות בעל עניין בתאגיד.
מכל האמור לעיל עולה, כי אדם שהגיש ערר על החלטה אחרת של המנהל שאינה תוצאה של המסלול הרגיל של שומה לפי סעיף 86, ומסרב לשלם את המס השנוי במחלוקת עד לקבלת החלטה בערר, עשוי למצוא עצמו תחת ההגבלות המפורטות לעיל עוד בטרם הסתיים הליך הערר.
לפני כחודשיים, ניתן פסק דין בו"ע 3183-03-26 גאולה במלואה בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב אשר קבע כי לוועדת ערר אין סמכות עניינית לדון בהליכי גבייה לגבי חוב מס שאיננו שנוי במחלוקת וכי נראה שיש להגיש את הערר כעתירה לבג"ץ או לחילופין, כתובענה לבית משפט אזרחי לפי שווי העניין, אך לא לוועדת ערר שדנה בחוק מיסוי מקרקעין.
השבוע ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים בתא 82803-06-26 זלמן לייב וולדמן נ' מנהל מיסוי מקרקעין ובה נדונו בין היתר, בקשותיו של מר וולדמן להסיר את ההגבלות עיכוב יציאה מן הארץ שהוטלו עליו מחדש וכן להשאיר על כנה את ההחלטה על הפחתת הקנסות המקוריים, שבוטלה לאור אי הסדרת חובותיו.
יוסבר, כי בקשה זו הינה חלק מסאגה ארוכה של התנהלות, אשר התחילה לפני מספר שנים ב-4 ערערים שהוגשו על החלטת המנהל לדחות את בקשתו של מר וולדמן להאריך את המועד להגשת השגה על שומות מס רכישה בגובה של 1.5 מיליון ₪, שהוציא המנהל למר וולדמן, בגין רכישת מניות באיגוד מקרקעין, שלטענתו רכש אותן בנאמנות עבור 4 גופים משפטיים בהקמה, נאמנות שלא הוכרה ע"י המנהל.
יצוין, כי לאור העובדה שההשגות לא הוגשו במועד והמנהל סירב להאריך את המועד להגישן – הרי שהערר על החלטה זו של המנהל, איננה נכנסת בגדרו של סעיף 91 לחוק ואינה עוצרת את הליכי האכיפה והגבייה לגבי חוב המס השנוי במחלוקת ועל כן קבע בית המשפט בעבר, כי המנהל פעל כשורה בהתאם לפקודת המיסים (גבייה) כאשר פנה למרכז לגביית קנסות לשם הטלת מגבלות על מר וולדמן, בין היתר – עיכוב יציאה מן הארץ.
בית המשפט קבע בהחלטתו, כי לאור טענתו של מר וולדמן כי פרע את החוב בהתאם לפריסה שנקבעה לו, הרי שהרשם לענייני גביית קנסות רשאי לדון בטענתו שיש להורות על ביטול המגבלה לרבות על איסור יציאה מן הארץ.
כמו כן קבע בית המשפט בהחלטתו, שטענת מר וולדמן, ולפיה מי שמסר את הודעת מנהל מסמ"ק ירושלים על ביטול ההחלטה על הפחתת הקנסות, הינה פקידת גבייה בלבד ומשכך אין מדובר בהחלטת מנהל, עליה יש להגיש ערר – הינה טענה מתחכמת וכי הדרך להשיג על החלטת המנהל היא באמצעות ערר לפי סעיף 88 לחוק ובמסגרתו ניתן היה להעלות את הטענה בדבר פגם בסמכות.
אי לכך קבע בית המשפט בהחלטתו, כי מר וולדמן מנסה לעקוף את סדרי הדין המיוחדים הקבועים בחוק המרכז לגביית קנסות ובחוק מיסוי מקרקעין וגם בהתחשב בסיכויי התביעה הנמוכים ובמאזן הנוחות שאינו לטובת מר וולדמן – הבקשה נדחתה.
את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת: www.atz-law.co.il
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה
