האם "הליך תלוי ועומד" מהווה סיבה מספקת להארכת מועד לתיקון שומה?

חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") מעניק בסעיף 107 סמכות למנהל מיסוי מקרקעין "להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה".

בהלכת חוגי (ע"א 9264/20 מנהל ממיסוי מקרקעין ת"א נ' אפי חוגי) קיבל בית המשפט העליון את העמדה ולפיה מן הראוי לפרש את מבחן ה"סיבה המספקת" באופן מצמצם יחסית וזאת כדי לתת ביטוי לכוונת המחוקק להעדיף את עקרון הוודאות וההסתמכות על השומה בתום מגבלת ארבע השנים.

אי לכך,  לא ניתן לראות באי-ידיעה סובייקטיבית כשלעצמה, מבלי שמתלווה לה דבר מה נוסף המצדיק אותה, משום "סיבה מספקת" וכי לא ניתן להסתפק בנימוק של טעות בתום לב כשלעצמו כדי להאריך את המועד לתיקון השומה. (וראו הרחבה במאמר מיום 31/03/22)

בו"ע 28810-01-20 הביטוח הרפואי לבני הישיבות נ' מנהל מסמ"ק ירושלים, קבע בית המשפט כי ככל שמשך זמן האיחור בהגשת הבקשה להאריך את המועד הינו רב יותר, כך יגבר כובד הטעם הנדרש על מנת להיעתר לבקשה וכי חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי בדבר סופיות השומה (וראו הרחבה במאמר מיום 07/10/21).

לפני שבועיים, ניתן פסק דין ב-4 עררים הבאים:

1. ו"ע 33538-09-22 פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין
2. ו"ע 43568-05-24 טריסון יזום ובניה בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין
3. ו"ע 32919-06-23 אבני דרך ישוב הארץ בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים
4. ו"ע 60414-09-22 אורון נדל"ן בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים

אשר עסקו כולם בבקשת החברות להאריך מועד לתיקון שומה לאור פסק הדין בעניין אשדר אשר עסק ב "מכרז מחיר למשתכן", וקבע כי זכייה במכרזי המחיר למשתכן אינה מהווה רכישת זכות במקרקעין (וראו הרחבה במאמר מיום 12/02/26).

בין יתר הטענות שהעלו החברות הייתה הטענה ולפיה, בשל קיומו של "הליך תלוי ועומד" באותה סוגיה (עניין אשדר) מדובר בסיבה מספקת  לעניין הארכת המועד, וזאת בהסתמך על פסק דין עליון (ע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר) אשר קבע כי הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט יהווה טעם מיוחד לעניין הארכת מועד להגשת הליך אחר באותו עניין.

בית המשפט ניתח את דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" בפסיקה, בין היתר בעניין שתית שפורסם לאחרונה (ו"ע 50201-01-23 שתית בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חדרה) וקבע כי הליך תלוי ועומד יהווה לכל הפחות סיבה מספקת בנסיבות מסוימות, בהן הוכח כי מתן פסק הדין בהליך התלוי ייתר את הגשת ההליך הערעורי נשוא בקשת הארכה, והכוונה היא כאשר מדובר באותה סוגיה ובאותם צדדים, וכאשר הבקשה להארכה הוגשה בתקופה הקבועה לכך בחוק, שכן בדרך זו הכרעה בעניין אחד תייתר את ההכרעה בעניין אחר.

לאור זאת קבע בית המשפט, כי במקרים בהם מדובר באותה סוגיה עקרונית אך בצדדים שונים  להליך, אשר לא הגישו את הבקשה להארכת מועד בתקופה הקבועה בחוק, הרציונל של הליך תלוי  ועומד אינו מתקיים. זאת משום שאם נותיר לכל נישום להגיש בקשות להארכת מועד בשל הליך תלוי ועומד של נישום אחר, עיקרון סופיות השומה ייפגע קשות ולא יוכל להתקיים.

במקרה דנן הסביר בית המשפט, כי העררים בעניין אשדר אינם ולא יכולים להוות הליך תלוי ועומד (המהווה סיבה מספקת להארכת המועד) ביחס לחברות, שכן הן אינן  צד להליך הנ"ל והן אינן חלק מההסדרים הדיוניים שנקבעו שם.

לאור זאת, דחה בית המשפט את טענת החברות לסיבה מספקת להארכת מועד לתיקון שומה בעילת "הליך תלוי ועומד" ולבסוף גם דחה את כל  4 העררים.

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה