תקנה 21 לתקנות מס רכישה אינה מחייבת מגורים בבית קבע אחד בלבד

תקנה 20 לתקנות מס רכישה קובעת, כי "במכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו, יהיה מס הרכישה שליש ממס הרכישה הרגיל", כאשר תקנה 21 לתקנות מס רכישה
(להלן: "התקנה"),  קובעת כי  "על אף האמור בתקנה 20, מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים ללא תמורה לבן- זוג המתגורר יחד אתו בדירה, פטורה ממס רכישה".

התקנה כאמור, מעניקה לבן זוג פטור מלא ממס רכישה אם קיימת עמידה ב-4 תנאים מצטברים:

1. הזכות המועברת היא זכות בדירת מגורים.
2. הזכות מועברת ללא תמורה.
3. מעביר הזכות והנעבר הינם בני זוג.
4. המעביר והנעבר מתגוררים יחד בדירת המגורים.

בשבוע שעבר ניתן פסק דין בו"ע 13755-04-23 קרולין אן בולג נ' מנהל מיסוי מקרקעין ת"א, אשר עסק בשאלה, האם בני זוג תושבי חוץ שמרכז חייהם הינו בשוויץ יכולים לעמוד בתנאי הרביעי כאמור, ביחס לדירת מגורים שנמצאת בבעלותם בתל אביב?

לטענת מנהל מסמ"ק ת"א (להלן: "המנהל"),  התקנה חלה רק ביחס לבני זוג אשר מתגוררים בדירת מגורים שהיא דירת הקבע העיקרית שלהם בפרק זמן נתון ולכן רק אם לתושב החוץ אין דירת מגורים קבועה בחו"ל ויש לו דירת מגורים בישראל, אותה הוא רואה כדירתו העיקרית – יוכל ליהנות מהטבת המס הקבועה בתקנה 21 לתקנות מס הרכישה.

בית המשפט הסביר, כי אין בתקנה כל דרישה או חובה כי דירת המגורים תהיה דירת המגורים היחידה אלא רק דירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים וכי בניגוד לטענת המנהל, אין כל מקור הקובע שניתן להתגורר רק ב"בית" עיקרי אחד.

בנוסף ציין בית המשפט, כי בית המשפט העליון כבר קבע בע"א 7719/21 חסארמה נ' פקיד שומה חיפה, כי לנישום יכל שיהיו שני מרכזי חיים מקבילים, ואם יתכנו שני מרכזי חיים מקבילים – וודאי שייתכנו שני "בתים" מקבילים בהם הנישום מתגורר, הגם שלצורך תקנה 21 יש להוכיח באופן עצמאי מגורים בדירה שאת זכויותיה מבקשים להעביר.

כמו כן, אין להפלות את תושב ישראל אל מול תושב חוץ וכשם שהמנהל לא בוחן האם תושב ישראל שמבקש להשתמש בתקנה מתגורר במקביל בבית קבע בחו"ל – אין לבחון זאת לגבי תושב חוץ.

לאור זאת קבע בית המשפט, כי אין מניעה עקרונית להתגורר ב-2 בתי קבע במקביל והדבר יכל לקיים את לשון התקנה, כאשר יש לבחון בחינה עובדתית האם בני הזוג אכן התגוררו בדירה.

בית המשפט מנה מספר נתונים עובדתיים אשר מצביעים על כך שבני הזוג הרימו את נטל ההוכחה:

1. בני הזוג מחזיקים בדירה דרך קבע פריטים אישיים כגון ביגוד;
2. סוכנת בית מגיעה באופן יום-יומי על מנת לסדר ולארגן את הדירה, גם כשבני הזוג אינם נמצאים בישראל;
3. גנן מגיע לטפל בצמחים מדי פעם בפעם;
4. איש תחזוקה מגיע מספר פעמים בחודש ועל פי הצורך על מנת לתקן ולוודא כי כלל המערכות עובדות ומתפקדות;
5. לבני הזוג רכב קבוע שחונה בחניון ועומד לשירותם, כאשר הם משלמים את כלל האגרות והביטוחים בגינו;
6. כל מערכות החשמל, התקשורת, החימום והקירור פועלות בדירה דרך קבע, על פי עונות השנה.
7. הדירה זמינה לבני הזוג בכל זמן ועת והם מתגוררים אך ורק בדירה כאשר הם בארץ.
8. בני הזוג שוהים בישראל באופן תכוף ולפרקי זמן נכבדים יחסית.

לאור האמור לעיל פסק בית המשפט כי יש לקבל את הערר, שכן מדובר בדירת מגורים, הזכויות בה הועברו ללא תמורה בין בני זוג, בני הזוג התגוררו יחדיו בדירה, ועל כן הם מקיימים את תנאי הפטור לפי לשון תקנה 21 לתקנות.

 

בשולי הדברים ציין בית המשפט, כי אין להשוות בין המקרה דנן לבין המקרה הנדון בו"ע
29881-03-18 אלל נ' מנהל מסמ"ק ת"א (ראו הרחבה במאמר מיום 03/01/2019), שכן הדרישה לעניין עולה חדש בתקנה 12 הינה שיעתיק את מרכז חייו לישראל ויתגורר בה, על מנת ליהנות מההטבה.

 

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה