שימוש חלקי לצורכי דת יאפשר הכרה חלקית בדירת מגורים מזכה

חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") מעניק פטורים והקלות ממס שבח במכירת "דירת מגורים מזכה", כאשר סעיף 1 לחוק מגדיר דירת מגורים כדלקמן:

"דירת מגורים" – דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לעניין מס הכנסה;

במסגרת תיקון 34 לחוק (28/02/1997), הוסיף המחוקק תנאי נוסף לקבלת הקלה בחישוב המס והוא שהדירה  הנמכרת מהווה "דירת מגורים מזכה". "דירת מגורים מזכה" הוגדרה בסעיף 49(א) לחוק כך:

"דירת מגורים מזכה – דירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים לפחות באחת משתי התקופות שלהלן:

(1)  ארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח;

(2)  ארבע השנים שקדמו למכירתה;"

לענין הגדרה זו, יראו תקופה שבה לא נעשה בדירה שימוש כלשהו, או תקופה שבה שימשה הדירה לפעולות חינוך, לרבות פעוטון, או דת כפי שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, כתקופה שבה שימשה הדירה למגורים…"

ביום 06/10/1997 פירסם שר האוצר את קביעת מס שבח מקרקעין (תקופה שבה שימשה דירה לפעולות חינוך או דת), התשנ"ח – 1998 ובה נקבע כי פעולות חינוך ייחשבו גם "תקופה שבה שימשה דירה לחינוך שיטתי לעשרה ילדים או יותר, בגן ילדים, בפעוטון, במעון ילדים או בכיתת לימוד, וכן תקופה שבה שימשה לפעילות מועדון נוער, יראו כתקופה שבה שימשה לפעולות חינוך."

ופעולות דת ייחשבו גם  "תקופה שבה שימשה דירה כבית תפילה בלבד, יראו כתקופה שבה שימשה לפעולות דת; לענין זה, "תפילה" – לרבות לימודי דת."

יש לציין, כי בהתאם לעמדת רשות המיסים, לשם מתן הפטור תידרש הוכחה כי מדובר בפעילות סדירה, שיטתית ומתמשכת לאורך זמן, וכן הצגת רישיונות הנדרשים לצורך העניין.

לאחרונה פורסם פסק דין בו"ע 31738-10-20 אחמד אבו אלהוא ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, אשר עסק בשאלה האם מכירת בית, אשר מושכר לעמותה הישראלית משנת 1988 ומשמש לשהיית מתנדבים נוצרים אוהדי ישראל, אשר מתפללים בכותליו לשלום ירושלים ואומות העולם ונוטלים חלק בפרויקט תפילה של 24 שעות ביממה וכן עוסקים בפעילות תמיכה בישראל, זכאי להקלה ממס כדירת מגורים מזכה.

מנהל מסמ"ק ירושלים (להלן: "המנהל")  טען, כי הנכס הנמכר אינו מהווה "דירת מגורים", וגם לא "דירת מגורים מזכה" שכן הוא מהוה בניין המשמש למלונית ובשל כך אינו חוסה תחת כללי מס השבח לדירת מגורים מזכה.

בית המשפט הסכים תחילה לטענת המנהל, כי הנכס איננו מהווה "דירת מגורים" שכן ריבוי החדרים, הלובי, מקום התפילה, המשרדים וממדי הבית, לרבות המטבחים הגדולים והציוד בהם, אינם תואמים לתיאור דירת מגורים וקבע כי סביר שהבית משמש לצרכים מוסדיים וכי אף ניתן לסווגו כמלונית או אכסניה, ובכל אופן לא ניתן יהיה לסווגו ככזה המיועד למגורי משפחה.

עם זאת ולמעלה מן הצורך, דחה בית המשפט את טענת המנהל לפיה, אין לראות בפעילות הדתית המתקיימת בבית כשימוש למגורים שכן השימוש לצרכי דת חייב להתקיים בכל הדירה או לכל הפחות ב-50% משטחה כאמור בקביעת שר האוצר וקבע, כי יש לראות בנכס כנכס מעורב, בחלוקה ל-2 קומות.

הקומה העליונה שיש בה אולם תפילה גדול, המיועד לתפילה דתית ובו נמצאים המתנדבים מידי יום במטרה אשר מהווה פעילות דת – משמשת לפעילות דת,  וזאת בנפרד מהקומה התחתונה.

בית המשפט המשיך וקבע כי גם במקרים של שימוש חלקי לצורך דת, יכולה הדירה להיחשב כדירת מגורים מזכה, לגבי אותו חלק בנכס המשמש לתכלית הדתית.

 

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה