על הקשר בין גביית חובות ארנונה, פקודת מס הכנסה וחוק מיסוי מקרקעין

ככלל, רשויות מקומיות רשאיות לגבות את חוב מס הארנונה – סופי וחלוט– מבעל השליטה בחברה פרטית וזאת בהתאם להוראת סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "החוק").   החוק מתייחס לחובות ארנונה בלבד שנצברו לאחר 18.01.04.

" 8(ג)   על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;

בסעיף זה – "חוב ארנונה סופי" – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי    העניין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

"חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;

"בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה."

כדי לחסוך מהרשויות המקומיות את הליך "הרמת המסך" כנגד בעל השליטה, החוק למעשה שאב לתוכו את הוראת סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), הקובעת חזקה, כי בעל שליטה בחברה, שלא שילמה את מיסי החובה, יראו אותו (את בעל השליטה) כמי שהבריח את נכסיה מתוך מטרה לחמוק מתשלום מס אלא אם יוכיח אחרת.

ס' 119א(א)(1)   היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(2)   היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר."

עולה השאלה, מהן הנסיבות המיוחדות הנדרשות לייחוס חובות ארנונה כנגד בעל שליטה בהתאם לסעיף 119א(א) לפקודה ?

מקרה שהיה כך היה…  מתוך פסיקת בית משפט העליון בעניין ברע"א 4532/19 מריאן רמוס נ' עיריית תל אביב יפו ( פורסם 31.10.19).
עד לסוף שנת 2014, היו אמה של המבקשת והחברה שבשליטתה רשומות כמחזיקות בנכס ששימש עבור מסעדה בעיר ת"א (להלן: "הנכס"). אמה של המבקשת הייתה בעלת המניות היחידה בחברה. במהלך שנת 2013 -2014  נצברו חובות ארנונה עבור עיריית ת"א בגין הנכס. בסוף שנת 2014 נחתם הסכם רכישה בין המבקשת ובן זוגה יחדיו לבין החברה, לפיו רכשו השניים את הנכס. המבקשת נרשמה כמחזיקה בנכס והפעלת המסעדה עברה לידיה, בעוד החברה (למרות שלא פורקה), נותרה ללא נכסים וללא פעילות עסקית ובתוך כך במקביל, אמה של המבקשת נכנסה להליכי פשיטת רגל.

החברה הותירה חוב ארנונה כלפי העירייה ובית המשפט נדרש לסוגיה, האם המבקשת לאחר שרכשה את הנכס, חייבת לשלם את מסי החברה כלפי הרשות ?

בתחילה קבע ביהמ"ש השלום, שלא ניתן לחייב את המבקשת ואילו ביהמ"ש המחוזי קבע כי ניתן לחייב את המבקשת בחוב הארנונה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א)(2) לפקודה, מאחר שהנכס הועבר אל המבקשת "בלא תמורה או בתמורה חלקית" ולאור העובדה, שהמבקשת גם קרובת משפחה של "בעל השליטה" – האם בעלת המניות בחברה.

ביהמ"ש העליון הופך את החלטת ביהמ"ש המחוזי וקובע, כי עצם העובדה שהמבקשת רכשה את המסעדה מאמה, אינה מעידה  אוטומטית על "עסקה מלאכותית" וכמו כן, סעיף 119א(א)(2) לפקודה מתייחס רק לנסיבות שבהן מעביר "חבר בני אדם" את פעילותו אל "חבר בני אדם אחר".
עיון בהגדרת המונח "חבר בני אדם" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה מעלה, כי הסעיף חל במקרה של העברה בין חברות פרטיות ולא בהעברה בין חברה לאדם פרטי. ביהמ"ש העליון התייחס גם לעובדה, כי המבקשת כלל לא הייתה בעלת השליטה בחברה, לא נושאת משרה בחברה, לא פעלה בשמה ואף לא הסכימה להתחייב בשמה באף שלב.

לסיכום, ביהמ"ש העליון בעניין רמוס, נצמד למילות הפקודה באופן "דווקני" ומעדיף שלא ליצור פרשנות נוספת "תכליתית" לדיני המס באמצעות הרחבת המושג "חבר בני אדם".

יחד עם זאת, אין לקבוע מסמרות, כי בכל מקרה "בעל שליטה" יהיה מוגן מחיובי מס שנוצרו ע"י החברה שרכש את נכסיה כאדם פרטי, ונראה שביהמ"ש יבחן את התנהלותו של בעל השליטה לאחר הרכישה ( כדוג' הפסיקה, האם הרוכש מקפיד לשלם את מסי הארנונה השוטפים וכד' ) כדי להסיק האם רכישת החברה נועדה לסייע להברחת נכסיה ובכך לחמוק מתשלום המס או לאו.

יצוין עוד, כי בדומה לסעיף 8(ג) לחוק, נוספה בשנת 2010 במסגרת תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין, הוראה בסעיף 95א, שמטרתה הינה מניעת התחמקות מתשלום המס באמצעות הברחת נכסי מקרקעין ע"י הנישום לצד ג' וזאת ע"י מתן האפשרות למנהל מסמ"ק לגבות את המס גם מאותו צד ג'.

הוראה זו באה כאמור להשוות את חוק מיסוי מקרקעין לפקודה וכן לחוק מע"מ, אשר כולל הוראה דומה בסעיף 106 (וראו הרחבה במאמר מיום 23/03/17).

לפרטים נוספים בכל הקשור למיסוי מוניציפלי ניתן ליצור קשר עם עו"ד דוד צ'יסמדיה
בטלפון 050-7327354 או במייל
david_tz@012.net.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
דוד צ'יסמדיה, עו"ד