ניכוי מע"מ תשומות ששימשו באופן זמני לעסקה פטורה

הגדרת מס תשומות בסעיף 1 לחוק מע"מ קובעת כי מס תשומות ייחשב כ"מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק, על יבוא נכסים בידי עוסק או מתן שירותים לעוסק, והכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו".

סעיף 41 לחוק מע"מ קובע כי "אין לנכות מס על התשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס", כאשר התוצאה העולה מסעיף 41 לחוק מע"מ הינה, שאין להסתפק בעובדה שמדובר בהוצאה ששימשה את העסק אלא חובה שאותה הוצאה תשמש בעסקה החייבת במס – ולא בעסקה פטורה, גם אם היא נעשית לצורכי העסק.

סעיף 31 לחוק מע"מ עוסק בעסקאות הפטורות ממס ומעניק בסעיף קטן (4) פטור ממס על: "מכירת נכס שעל פי דין לא ניתן היה בעת הרכישה או היבוא לנכות את מס התשומות בשל רכישתו או יבואו, ובלבד שאם נקבע שניתן לנכות חלק ממס התשומות – ישולם חלק יחסי מהמס כיחס החלק שמותר לנכותו לכלל מס התשומות;"

מצירוף 2 הסעיפים הללו ניתן לראות כי תשומה אשר משמשת לעשיית עסקה שהיא פטורה ממס, אין לנכות את המס בגינה. אולם במקביל,  נכס שנרכש אגב שלילת הזכות לנכות מס תשומות – אין מכירתו חייבת במס.

כך לדוגמא, עוסק הרוכש דירת מגורים במטרה להשכירה למגורים, לא יוכל לנכות את מע"מ התשומות ברכישתה, שכן דמי שכירות למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנים, פטורים ממס ערך מוסף לפי סעיף 31(1) לחוק מע"מ.

במקביל, בעת מכירת הדירה יהיה פטור העוסק מתשלום מע"מ לאור סעיף 31(4) לחוק מע"מ.

ולכן במקרים רבים, בהם יבקש הנישום פטור ממס לפי סעיף 31(4) לחוק מע"מ בעת מכירת הנכס, תעלה השאלה, האם ע"פ דין לא היה ניתן בעת הרכישה לנכות את מס התשומות או שכן היה אפשר לנכות את מס התשומות, כאשר שאלה זו מתחדדת במצב שבו שונה השימוש הזמני , אליו יועד הנכס, מהשימוש הסופי או ארוך הטווח אליו הוא יועד.

רשות המיסים בהחלטת מיסוי 8/11 דנה במקרה שבו השימוש הזמני היה שונה מהשימוש הקבוע והתירה לעוסק, לנכות את מלוא מס התשומות בשל הרכישה, חרף העובדה שחלק מהדירות הושכרו למגורים בתקופת הביניים, עד למכירתן – ובלבד שיתקיימו מספר תנאים המפורטים בהחלטת המיסוי.

בשבוע שעבר, ניתן פס"ד בע"מ 10304-07-14 (אי.פי.אף. יזמות והשקעות בע"מ נ' רשות המיסים) שדן במקרה שבו חברה, העוסקת בתחום הנדל"ן, רכשה  בשנת 2006 את מרבית הזכויות בבניין בו היו דירות מגורים ויחידות מסחריות אשר הושכרו לצדדים שלישיים, כאשר כעבור כשלוש שנים, בשנת 2009, מכרה החברה את זכויותיה בנכס.

בעוד שהחברה דרשה פטור ממע"מ לגבי מרכיב דירות המגורים במכירה לפי סעיף 31(4) לחוק מע"מ, מאחר ולא הייתה רשאית לדרוש את מס התשומות ברכישה, טען מנהל מע"מ כי החברה כן הייתה רשאית לדרוש את מס התשומות, אילו היא הייתה מדווחת כדין על הרכישה כמצוות תקנה 6ב לתקנות מע"מ, וזאת מאחר ולטענתו השכרת הדירות לא הייתה כוונת השימוש המקורית של החברה, אלא כוונתה הייתה למכור את הנכס וההשכרה הייתה רק לתקופת ביניים.

בית המשפט ניתח את המקרה הנדון, בין היתר ביחס לתנאים שנקבעו בעבר בהחלטת מיסוי 8/11 והגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי איננו תואם את דרישות החלטת מיסוי 8/11 שכן הסכם המכר נחתם כ-35 חודשים לאחר רכישת הנכס על ידי החברה, ולא בתוך 24 חודשים, כפי שדרשה החלטת המיסוי ובנוסף, החברה נהנתה מדמי השכירות במשך תקופה שהגיעה לכדי שש שנים וזאת בניגוד גמור לדרישת החלטת מיסוי 8/11.

אי לכך קיבל בית המשפט את הערעור וקבע, כי אפילו לגישת רשות המיסים, קשה מאד לקבל את הטענה לפיה מותר היה לחברה לנכות מס תשומות בקשר לרכישת הבניין בשנת 2006 ולכן בנסיבות המקרה הקונקרטי צודקת החברה בסברתה כי בעת הרכישה היא לא הייתה זכאית לנכות מס תשומות – וכפועל יוצא מכך דין המכירה בשנת 2009 להיות פטורה ממס.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר החדש, בכתובת: www.atz-law.co.il

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה