מרכזי קניות כאיגוד מקרקעין – דחיית העתירה לדיון נוסף
ביום 14/12/2017 ניתן פסק דין ארוך ומנומק בבית המשפט העליון, שהביא להכרעה במחלוקת רבת השנים בין רשות המיסים למייצגים, בשאלה העקרונית הבאה:
האם למרכז קניות או לחברה המחזיקה בו, עשויים להיות נכסים בלתי מוחשיים מסוגים שונים, אשר עשויים לצמצם את גובה מס הרכישה שישולם בעת רכישת מרכז הקניות או לחילופין, להוציא את החברה המחזיקה בו מהגדרת "איגוד מקרקעין" ובכך לחסוך את מס הרכישה בעת מכירת מניותיה של החברה?
בית המשפט העליון ניתח את כל טענות הצדדים ואת תכלית החקיקה וקבע כי אין להפריד בין מרכזי קניות נשוא הערעורים, לבין הנכסים הנוספים שהחברות טענו לקיומם ולכן בנסיבות אלו, כל החברות שנדונו, שבבעלותן מרכזי קניות, הינן איגודי מקרקעין וכי התמורה ששולמה ברכישת קניון לב חדרה, חייבת במס רכישה (ראו הרחבה במאמר מיום 21/12/17).
החברות שבבעלותן מרכזי קניות עתרו לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף וזאת מהטעמים הבאים:
-
- הפרשנות שניתנה בפסק הדין לגבי תכליתה של החקיקה בעניין איגוד מקרקעין שגויה, שכן אמנם מדובר בחקיקה אנטי תכנונית, אך לא כזאת שנועדה למסות איגודים עם פעילות עסקית ממשית.
- בית המשפט שגה בכך שהרחיב את הגדרת המונח "מקרקעין" הרבה מעבר לפרשנות שניתנה לו עד היום בכך שקבע כי נכס מסוג "עסק חי" נטמע במקרקעין ואין לראותו כנכס נפרד.
- פסק הדין מרחיב באופן דרמטי את החלת החוק גם ביחס למקרים אשר לגישת רשות המיסים הוא לא נועד לחול עליהם ועשוי להשפיע על תאגידים רבים במשק, כמו מלונות ובתי דיור מוגן והרחבה זו סותרת את ההלכה שנקבעה בבג"ץ 438/10 עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל נ' שר האוצר.
- יש ליתן פרשנות מצמצמת למיסים עקיפים דוגמת מס רכישה לעומת מיסים ישירים.
כאמור לעיל, לפני כשבועיים דחה בית המשפט העליון בדנ"א 1032/18 את העתירה שהוגשה ע"י החברות לקיום דיון נוסף על פסק הדין תוך שהוא חוזר על הכלל לפיו על מנת להורות על קיומו של דיון נוסף, לא די בכך שנפסקה הלכה חדשה אלא נדרשת הלכה מיוחדת הסותרת הלכה קודמת או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי כי תידון בדיון נוסף.
במקרה דנן קבע בית המשפט העליון, כי טענת החברות לפיה פרשנות בית המשפט מרחיבה הלכה למעשה את המונח "מקרקעין" הרבה מעבר להגדרתו, אינה מתיישבת עם מה שנקבע בפסק הדין, שכן פסק הדין מהווה בסך הכל "פיתוח" של ההלכה הקיימת בעניין וילאר (ע"א 6340/08 ) ובעניין אספן (ע"א 924/12) שאינו מצדיק קיומו של דיון נוסף.
בית המשפט העליון, שב והדגיש את הנקודות העקריות שנקבעו בפסק הדין:
- יש לדבוק במבחן שהתווה המחוקק בהגדרתו של "איגוד מקרקעין", הוא המבחן הנכסי.
- יש לנקוט פרשנות תכליתית למונח זכות במקרקעין שלפיה יכללו בה אותם נכסים או פעילויות שהם חלק בלתי נפרד ממנה.
- ההלכה שנפסקה, כי לחברות העוסקות בהשכרת מקרקעין כגון מרכזי קניות אין נכס בלתי מוחשי מסוג פעילות עסקית או "עסק חי", נטועה במאפיינים הספציפיים של מרכזי הקניות שנסקרו בפסק הדין ועליה להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו תוך התחשבות באופי המקרקעין, בכמות השוכרים ובשירותים הנלווים שמצופה לספק כדי שהמקרקעין יימלאו את ייעודם באופן נאות.
- לא נקבעו מסמרות לגבי איגודים אחרים שעניינם לא נדון בבית המשפט וטענות נוספות שהועלו בו לא הגיעו להכרעה.
כמו כן קבע בית המשפט העליון, כי אין ממש בטענה כי פסק הדין סותר את פסק הדין בעניין עמותת דיירי הדיור המוגן, בו נדון תשלום מס עסקאות על פי חוק המע"מ ולא אירוע מס הוני, כבענייננו.
לסיכום, ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בע"א: 1346/15, 6219/15, 8715/15, 74/15 נותרה על כנה ועמדת רשות המיסים בפרשנותה להגדרת "איגוד מקרקעין" אומצה במלואה ע"י בית המשפט.
לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה
