מקור הכנסה משותף לבני זוג מקים רף גבוה יותר להוכחת הפרדה רכושית

בהלכת בלנק ורוזנבוים בבית המשפט העליון (ע"א 4298/18 ו-ע"א 1886/19) הורחבה הלכת שלמי ובית המשפט העליון פסק בין היתר, כי כל עוד נקבעה ההפרדה הרכושית בהסכם ממון ויושמה בפועל, באופן שאינו מאפשר לסווגה כפיקטיבית, מלאכותית או כזו שנזנחה, הרי שיש לכבדה וכי כאשר הוכחה מבחינה קניינית הפרדה רכושית, אין במגורים משותפים בדירה, כדי לשלול את תחולת חריג ההפרדה הרכושית (וראו הרחבה במאמר מיום 22/04/21).

בפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") קיים כלל לפיו הכנסתם של בני זוג תחושב במאוחד, אלא אם לא מתקיימת תלות בהכנסתם של בני הזוג – שאז הכנסתם תחושב בנפרד, כאשר בכפוף למספר תנאים הקבועים בסעיף 66(ד) לפקודה, יוכלו בני זוג לתבוע כי יבוצע חישוב נפרד של הכנסתם גם אם יש להם מקור הכנסה משותף.

השילוב של מקור הכנסה משותף המוכר מהפקודה, וסוגיית ההפרדה הרכושית בחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), בא לידי ביטוי בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בו"ע 21336-03-22 סימוביץ' נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב.

פסק הדין עסק בבני זוג, אשר בעת נישואיהם בשנת 2016 היו בבעלות בן הזוג 2 דירות הרשומות על שמו, אחת מהן בבת ים (להלן: "דירת בן הזוג בבת ים") כאשר לאחר נישואיהם, בשנת 2017, רכשה בת הזוג דירה על שמה, גם היא בבת ים (להלן: "דירת בת הזוג בבת ים"), ש-2/3 ממחירה מקורו בהלוואה מבן הזוג.

יצוין כי לבני הזוג היה הסכם ממון ולפיו תהיה הפרדה רכושית לגבי דירה זו.

בן הזוג מכר את דירתו בבת ים בשנת 2019, קיבל פטור ממס שבח הניתן למוכר דירה יחידה  ובשנת 2020 רכש דירה בפתח תקוה, בסיוע משכנתא מבנק הפועלים.

בשנת 2019 רכשה בת הזוג 50% בדירה אחרת  (ביחד עם משפחתו של בן זוגה), דיווחה עליה כדירה חלופית לדירתה בבת ים וקיבלה הקלה במס רכישה הניתנת לדירה יחידה, כאשר בתחילת שנת 2021 מכרה בת הזוג את דירתה בבת ים וביקשה לקבל פטור ממס שבח, אולם סורבה ע"י מנהל מסמ"ק תל אביב (להלן: "המנהל") ממספר טעמים חלופיים:

ראשית, בת הזוג לא הצליחה לעמוד ברף הראייתי הגבוה על מנת להוכיח, כי יש להחריג את דירת בן זוגה בפתח תקוה, שנרכשה לאחר הנישואין, מנכסי התא המשפחתי ולא עלה בידה להוכיח קיומה של הפרדה רכושית ביחס לדירה זו.

לחילופין, התא המשפחתי מכר דירה נוספת (דירת בן הזוג בבת ים) בתוך 18 חודשים שקדמו למכירת דירת בת הזוג בבת ים.

לחילופי חילופין, לא חלפה תקופת הצינון הקבועה בסעיף 49ו(א) לחוק במכירת דירת בת הזוג בבת ים.

בית המשפט ניתח תחילה את כל ההשתלשלות בחוק ובפסיקה של חזקת התא המשפחתי בדירות מגורים והדגיש, כי לא יכולה להיות מחלוקת כי דירה שנרכשה לאחר הנישואין ראויה להתייחסות שונה מזו של דירה שנרכשה לפני הנישואין, בקביעת רף ראייתי גבוה במיוחד להוכחת הפרדה רכושית לגבי דירה זו או בקביעת חזקה ניתנת לסתירה לפיה היא שייכת לתא המשפחתי בכללותו אלא אם יוכח בראיות אובייקטיביות ומשכנעות כי מקורות המימון לדירה זו אינם מנכסי התא המשפחתי. וכאשר בן הזוג, שהדירה אינה רשומה על שמו, השתתף במימון רכישת הדירה או השקיע בה השקעה הונית משמעותית, יש לייחס לו זכויות פיסקליות פוזיטיביות בדירה.

במקרה דנן, דחה בית המשפט את הערר ממספר נימוקים כדלקמן:

1. בת הזוג נטלה משכנתא משותפת עם בן הזוג לרכישת דירת פתח תקוה והדבר מלמד שיש לה זכויות פיסקליות בדירה זו באופן פוזיטיבי ובמישרין וכפועל יוצא יש לשלול ממנה את הפטור ממס שבח במכירת דירתה בבת ים.
2. הסכם הממון שנערך בין בני הזוג לא קבע הפרדה רכושית מלאה ביחס לכל נכסי המקרקעין שבבעלותם ולכן ספק אם ניתן לומר כי הוא מקיים את תנאי הסף של חריג ההפרדה הרכושית.
3. גם אם ניתן היה לראות בהסכם הממון כמקיים את דרישת הסף של חריג ההפרדה הרכושית – הרי שלא ניתן להתעלם מכך שבני הזוג סטו בפועל מהסכם הממון שעה שנטלו משכנתא משותפת למימון רכישת הדירות, הן ביחס לדירת בת הזוג בבת ים והן ביחס לדירה בפתח תקוה והדבר מלמד כי הסכם הממון נערך למראית עין ולצורכי מס בלבד.
4. הכנסות התא המשפחתי של בני הזוג מתקבלות מפעילות משותפת שלהם, עסק מספרה בו שניהם עובדים באופן המלמד על שיתוף כללי ובנסיבות אלו, בהן לא מתקיימת הפרדה רכושית מלאה, עוצמת ההפרדה הנדרשת ביחס לדירה הנבחנת, צריכה להיות גבוהה במיוחד, כך שדי בקיומו של אחד ממבחני העזר המלמדים על שיתוף כלכלי – כדי ללמד על העדר הפרדה רכושית.
5. לעניין טענתו האחרונה של המנהל הסביר בית המשפט, כי בת הזוג קיבלה מבן זוגה הלוואה העולה על 50% משווי רכישת דירתה בבת ים, כאשר לפי הוראות הסכם ההלוואה יש להשיבה מתמורת מכירת הדירה, כפי שאכן ארע בפועל.
   כאשר בן הזוג הוא ששולט בעניינים הכלכליים ובת הזוג לא ידעה להשיב על שאלות פשוטות ובסיסיות בנוגע לגובה דמי השכירות וגובה החזר המשכנתא ביחס לדירה וכאשר לבן הזוג היה תמריץ פיסקאלי לרשום את הדירה בבת ים על שם בת הזוג, לאור היותו בעלים של 2 דירות – יש לראות ברכישת הדירה על שם בת הזוג, באמצעות "הלוואה" שניתנה מבן הזוג, כחלק מתכנון מס פיסקאלי אותו ביקש המחוקק למנוע באמצעות סעיף 49ו לחוק וגם משום כך יש לשלול ממנה את הפטור ממס שבח במכירת דירתה בבת ים.

פסק הדין, עסק בנוסף גם בטענות נוספות שטענה בת הזוג ודחה אותן בין השאר עקב העדר תום לב בדיווח שהגישה למנהל, כאשר בסיכום פסק הדין דחה בית המשפט פה אחד את הערר מכל הנימוקים המפורטים לעיל וקבע, כי בת הזוג איננה זכאית לפטור ממס שבח במכירת דירתה בבת ים.

 את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה