כוונה שבלב אינה מספקת כדי לקבל את ההקלה בתקנה 11 לתקנות מס הרכישה

תקנה 11 לתקנות מס רכישה (להלן: "התקנה"), נועדה להקל בתשלום מס רכישה באמצעות שיעור מס מופחת של 0.5% , על 4 סוגי רוכשים בעת רכישת דירות מגורים לשם שיכונם; נכה, עיוור, נפגע ובן משפחה של חייל שנספה במערכה, כאשר התקנה קובעת כי ההקלה האמורה תינתן לאדם אחד אך ורק פעמיים בחייו. (ראו הרחבה במאמר מיום 08/12/16).

כאמור לעיל, תנאי בסיסי לצורך מתן ההקלה בתקנה הינו שהרוכש יגור בדירה הנרכשת, כאשר הפסיקה קבעה שמגורים בדירה צריכים להתבצע תוך "זמן סביר הנראה לעין" מיום הרכישה.

בו"ע 3108/02 אורית ודורון צרפתי קבע בית המשפט כי "משך הזמן שחלף של מספר שנים הוא למעלה ממה שנצרך אדם סביר להגשים את כוונתו למגורים בחלקה הנ"ל …מסקנתנו היא, כי העוררים הפרו את תנאי הפטור וחייבים בתשלום סכום מס הרכישה שנפטרו הימנו." כאשר במקרה שכזה, תחול תקנה 28 לתקנות מס הרכישה, המעניקה סמכות למנהל מסמ"ק לגבות את הפרש המס הנדרש, אם לא התמלאו תנאי החיוב במס רכישה מופחת לפי התקנה.

בשבוע שעבר, ניתן פס"ד בו"ע 61821-02-20 עדן יהודה ואח' נ' מנהל מסמ"ק נתניה, אשר עסק בערר שהגישו בני הזוג יהודה (להלן: "בני הזוג") על החלטת מנהל מסמ"ק נתניה (להלן: "המנהל") לבטל הקלה ממס לנכה שקיבלו לפי התקנה בעת רכישת דירה בנתניה (להלן: "הדירה") משום שלטענתו, כלל לא התגוררו בדירה ומטרתם הייתה להפיק רווח מהשכרתה וממכירתה.

בני הזוג טענו, כי רכשו את הדירה על מנת להתאימה לצורכיהם ולשם מגוריהם אולם מאחר והסתמכו על קבלת כספים ממכירת דירה נוספת שברשותם, שלא צלחה, ולאחר שמצבם הרפואי התדרדר, החלו בניסיון למכור את 2 הדירות ובסופו של דבר מכרו רק את הדירה.

לטענתם, הם התייעצו עם מספר בעלי מקצוע לגבי שיפוץ הדירה, אך המחירים היו גבוהים משחשבו ולא הצליחו לקבל מימון מהבנק ולפיכך הדירה הושכרה עד שנמכרה.

בני הזוג הוסיפו וטענו כי כאשר נכה רוכש דירה, יש לבחון את המצב המשפטי במועד הרכישה ואת מטרת הרכישה ואילו כוונת המחוקק הייתה מגורים בפועל, היה מציין זאת במפורש.

בית המשפט קבע, כי לשון החוק ברורה ופשוטה – הפטור יינתן בגין דירה אותה רכש הנכה ובה התגורר. המדובר בתקנה סוציאלית, המיועדת לסייע לנכה לרכוש דירה שתשמש קורת גג מעל ראשו.

בית המשפט הוסיף וקבע ,כי אין זה סביר בעיניו כי תוצאת המס תהיה תלויה בכוונה שבלב, כל עוד כוונה זו לא יצאה אל הפועל וכי אין לצפות מהמנהל לחקור כליות ולב על מנת לברר האם מי שרכש את הדירה התכוון באמת ובתמים להתגורר בה.

בית המשפט ציין, כי אפשר שבמצבים חריגים ביותר, שבהם נמנע מהנכה להתגורר בדירה, או שהוא גר בה זמן קצר בלבד ונאלץ לעוזבה, ראוי שהמנהל ינהג לפי מידת הרחמים ויתחשב בנסיבות רחבות יותר ככאלו הנכללות ב"מטרה סוציאלית" שביסוד התקנה, אולם המקרה דנן איננו מסוג המקרים המצדיקים סטיה מהכלל הרגיל הדורש מגורים בדירה.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי בני הזוג כלל לא התגוררו בדירה והם לא הצליחו לשכנע, והנטל מוטל על כתפיהם, כי לא רכשו את הדירה על מנת להפיק ממנה רווחים ואף לא כי רכשו את הדירה במטרה לשפצה ולהתאימה לצרכיהם, כאשר מלבד הצהרת בני הזוג על כוונתם להתגורר בה, לא נעשה על ידם דבר כדי לממש כוונה זו ולהוציאה אל הפועל.

לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את הערר וקבע כי צדק המנהל בהחלטתו לבטל לבני הזוג את ההקלה ממס לנכה שקיבלו מכח התקנה.

בשולי הדברים אציין, כי דרישת המגורים בפועל בדירה כתנאי בל יעבור לקבלת ההקלה, עלולה להביא למצב שבו יורשיו של נכה, שרכש דירה כדי להתגורר בה אך נפטר בטרם הספיק לעשות כן, ידרשו לשלם את הפרש מס הרכישה לאור אי עמידה בתנאי התקנה ולכן ראוי לטעמי לתקן את תקנה 11 ולקבוע כי אדם, שמסיבות שאינן תלויות בו לא הצליח להתגורר בדירה או התגורר בה לזמן קצר בלבד, ייחשב כמי שרכש את הדירה לשם שיכונו.

 

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת: www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה