טענה להשקעה כושלת אינה מספקת כדי לגבש הפסד הון הניתן לקיזוז

השבוע פורסמה בבית המשפט העליון הלכת ידין סגל (ע"א 7481/17 פ"ש כפר סבא נ' ידין סגל) אשר קיבלה את הערעור שהגיש פ"ש כפר סבא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26/06/17.

המדובר בשורה של פעולות שביצעו ידין סגל וחברת סומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ
(להלן: "סגל"), באמצעות חברות שבבעלותו הישירה והעקיפה, אשר גרמו לבסוף לקיזוז הפסדי הון שהועלו אליו כנישום מייצג בחברה משפחתית, כנגד רווח הון שנצמח לו ממכירת מניות בחברה אחרת.

פעולות אלו הביאו את פקיד השומה לטעון כי מדובר בעסקה מלאכותית, שמטרתה יצירת הפסד הון בחברה המשפחתית, שיעלה לנישום המייצג ויקוזז כנגד רווח ההון שנוצר לו מספר ימים קודם לכן.

בית המשפט המחוזי קבע, כי העיתוי של מועד יצירת הרווחים, יחד עם העיתוי של מועד התגבשות ההפסדים, לא היה תלוי בסגל ועל כן נתן לו את האפשרות לתבוע את קיזוז ההפסדים כנגד הרווחים. כמו כן דחה את טענת פקיד השומה לעסקה מלאכותית. (ראו פירוט העובדות במאמר מיום 13/07/17)

בית המשפט העליון הפך כאמור את פסיקת בית המשפט המחוזי וקבע תחילה, כי הדרך הנכונה לבחון את הסוגיה המרכזית בערעור היא לבחון קודם האם בכלל התגבש הפסד הון ורק לאחר מכן האם מכירת המניות בין 2 חברות שבבעלותו של סגל, תוך יצירת הפסד הון, מהווה עסקה מלאכותית.

בשאלת חוב אבוד כהפסד הון – קבע בית המשפט העליון, כי קיזוז הפסד הון מותנה בכך שההפסד ממומש וכאשר מדובר בטענת "חוב אבוד" ניתן להכיר בהפסד, רק אם הוכח שההלוואה לא תיפרע וההנחה הסבירה היא שהנכס "ירד לטמיון", כשהדבר נבחן ע"פ מבחן אובייקטיבי המשלב אמות מידה של שכל ישר והתנהלות עסקית סבירה ותלוי בנסיבותיו של כל מקרה.

במקרה הנדון קבע בית המשפט העליון, הטענה להפסד הון, אשר נבעה ממחילת חוב ללא תמורה, ובמיוחד כאשר מתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים – מהווה פעולה "חשודה" שאיננה מגובה באינדיקציות לכך שההשקעה אכן ירדה לטמיון, לאור המשך השקעת כספים בפרויקט.

אי לכך נקבע, כי לא הוכחה תשתית עובדתית והטענה בדבר השקעה כושלת כשלעצמה, אינה מספיקה כדי לגבש הפסד הון.

בשאלת העסקה המלאכותית – חזר בית המשפט העליון על הכלל לפיו, עסקה אינה מלאכותית אם לולא המטרה המסחרית – לא היה מבצע הנישום את העסקה.

בית המשפט קבע, שלצורך הדיון בשאלה האם דובר ב"עסקה מלאכותית" חשובים עוד יותר המאפיינים של זהות הצדדים לעסקה, סמיכות הזמנים להפסד ההון והתאמת הסכומים של ההפסד הנטען ורווח ההון.

במקרה דנן, עסקה שבה סגל חתום על הסכם המכר הן כמוכר והן כקונה, מראש מהווה עסקה ה"חשודה" במלאכותיות, כאשר בחינת 3 המאפיינים שציינו לעיל, הביאה את בית המשפט לקבוע כי סגל לא הצליח להניח תשתית ראייתית של ממש בטענה, כי מכירת המניות בוצעה מחשש שהבנק יממש ערבות של החברה וימנה כונס נכסים על נכסיה ולכן נוצלה הזדמנות לקבל מימון מבנק חלופי תמורת ערבות החברה הרוכשת, כפי שטען סגל.

בית המשפט העליון קבע, כי בחינת העסקה כמכלול, מחזקת את המסקנה כי מדובר בעסקה מלאכותית, שכן מטרתה העיקרית של מכירת המניות אינה החשש ממימוש הערבות אלא הפחתת נטל המס המוטל על סגל.

לאור האמור לעיל, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי לא ניתן להכיר בהלוואת הבעלים כחוב אבוד וכי לא ניתן לקזז את הפסד ההון ממכירת המניות.

ניתן לראות אם כן, כי בהלכת ידין סגל מציב בית המשפט העליון רף גבוה במיוחד להוכחת גיבוש הפסד הון ולהכרה במימושו, כאשר מדובר בעסקאות בין חברות קשורות.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל atz.tax@gmail.coml

 אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה