התקבלה התובענה הייצוגית נגד רשות המיסים בעניין ניכוי פחת במכירת דירה שהושכרה במסלול הפטור

ביום 28/04/2021 אישר בית המשפט לנהל תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בת"צ 42666-01-20 עו"ד רשף חן נ' רשות המיסים (להלן: "רשף חן") בעניין עמדתה הפרשנית של רשות המיסים בהו"ב 05/2007 בכל הנוגע לניכוי פחת משווי הרכישה של דירות שהושכרו בפטור ממס.
רשות המיסים הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו (בר"מ 4519/21) אולם בפסק דין מיום 14/07/2022, נקבע כי יש להמשיך את בירור העניין בהליך הייצוגי.

מאז פורסמו מספר פסקי דין שדווקא תמכו בעמדת רשות המיסים, וקבעו שרשות המיסים צודקת בקביעתה כי יש לנכות פחת משווי הרכישה בחישוב השבח במכירת הדירה, גם למי שבחר שלא לשלם מס על הכנסות דמי שכירות:

  1. ו"ע 19084-12-21 שלום מנדלסון נ' מנהל מסמ"ק רחובות
  2. ת"צ 10474-09-21 קליינר ואח' נ' מדינת ישראל
  3. ו"ע 8935-09-22 שרה בצלאל נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה 

 

בשבוע שעבר, ניתן פסק דין בעניין רשף חן ובו קיבל בית המשפט את התובענה הייצוגית , תוך שהוא מנמק את קביעתו מדוע רשות המיסים פעלה בחוסר סמכות ובניגוד לעמדת המחוקק.

בית המשפט קבע, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין PIV (ע"א 5883/18 מנהל מסמ"ק חדרה נגד PIV BV) ניכוי הפחת משווי הרכישה מוצדק אך ורק מקום בו המוכר כבר ניכה פחת בעת תשלום מס על הכנסותיו מהנכס וזאת כדי למנוע מהמוכר הטבת מס כפולה, לעומת זאת לא קיימת הצדקה כזו מקום בו המוכר לא ניכה פחת מהכנסותיו השוטפות מן הנכס, שאז אין כל חשש מפני הטבה כפולה.

בית המשפט הסתייג מן ההקבלה שמבצעת רשות המיסים בין חוק הפטור לסעיף 122(ג) לפקודת מס הכנסה (אשר קובע מס בשיעור 10%) וקבע כי חוק הפטור איננו קובע בשום צורה ואופן, שבעת מכירת דירה שהושכרה במסלול הפטור המלא, יש להוסיף לשווי המכירה את רכיב הפחת ואילו נעשה כן, הרי שלמעשה יחול כרסום בפטור המלא ממס שהמחוקק התכוון ליתן לאותו נישום בגין הכנסתו מהשכרת הדירה, באמצעות הגדלת חבות המס שלו במקרה של מכירתה – והתוצאה היא שבמקום משטר של פטור מלא ממס, נקבל משטר של דחיית מועד תשלום המס.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי איננו רואה כיצד רשאית רשות המיסים להחליט על דעת עצמה להחיל על מכירה של דירה שהושכרה במסלול הפטור המלא ולא במסלול מס מחזור (כפי שקובע סעיף 122 לפקודה) , מנגנון של כרסום  בפטור ממס, מבלי שהדבר יגובה בהוראה מפורשת של המחוקק והכל בהסתמך על מה שהיא מכנה "העקרונות החשבונאיים המקובלים בדבר ייחוס הוצאות להכנסות".

בית המשפט הסביר, כי ההיקש בין סעיף 122 לפקודה לבין חוק הפטור שהביא למספר פסקי דין אשר תמכו בעמדת רשות המיסים, מבוסס על ההנחה השגויה לפיה עניינו של סעיף 122 לפקודה במס מופחת, אולם ברגע שמפנימים את העובדה שסעיף 122 לפקודה אין עניינו במס מופחת אלא במס רגיל, המגלם בתוכו את ניכוי הפחת, לא ניתן לגזור ממנו גזירה שווה או לערוך היקש מסוג קל וחומר ולהגיע למסקנה שגם פטור מלא ממס מגלם בחובו ניכוי של פחת.

בנוסף קבע בית המשפט, כי העובדה שסעיף 122 לפקודה נחקק בשנת 1987 בעוד שחוק הפטור נחקק רק 3 שנים לאחר מכן וחרף זאת המחוקק לא מצא לנכון לאמץ את הסדר הפחת הקיים בסעיף 122(ג) לפקודה, מהווה באופן מובהק הסדר שלילי המשקף בחירה מודעת של המחוקק שלא להחיל על הדירות שהושכרו במסלול הפטור המלא הוראה דומה לזו הקיימת בסעיף 122(ג) לפקודה.

בהמשך פסק הדין הוסיף בית המשפט ונימק באופן פרטני מדוע יש לשלול את מסקנות בתי המשפט בפסקי הדין שתמכו בעמדת רשות המיסים.

לסיכום קבע בית המשפט כי רשות המיסים עשתה דין לעצמה ובניגוד לקביעת המחוקק, גבתה ועודנה גובה כספי מס שבח בייתר מחברי הקבוצה, אגב פרשנות מוטעית של חוק הפטור ועל יסוד היקש מהוראת חוק אחרת הדנה בכלל במי שבמחר במסלול מס מחזור ועל כן גבתה מחברי הקבוצה מס שלא כדין ובחוסר סמכות ומשכך דין התובענה הייצוגית להתקבל.

 יצוין כי מפרסומים בתקשורת עולה, כי בכוונת רשות המיסים לערער לבית המשפט העליון על פסק הדין ומשכך ניתן לומר שטרם נאמרה המילה האחרונה בסוגיה זו…

  את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה