התחייבות להעברת נכס גוברת על עיקול/שעבוד לטובת רשות המיסים

דבר החקיקה העיקרי המסמיך רשויות ציבור לנקוט הליכים שונים לשם גביית חובות, הוא פקודת המסים גביה (להלן: "פקודת המיסים").

פקודת המיסים כוללת מנגנון גביה, אשר נועד ליצור מסלול מנהלי מהיר ויעיל לגביית מסים בצד ההסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, לגביית חובות פסוקים ואחרים.

פקודת המסים מסדירה את גביית המסים המוגדרים בה, באמצעים מנהליים שונים, ובהם; כניסה לחצריו של החייב ותפיסת מיטלטליו (סעיף 5), מכירה כפויה של מקרקעין השייכים לחייב (סעיף 8) ובעבר אף הגשת בקשה למאסרו (סעיף 10שבוטל). בין אמצעי הגביה המנהליים שנקבעו בפקודה נכלל גם עיקול נכסי החייב (סעיף 5), לרבות עיקול נכסיו המצויים אצל צד שלישי (סעיף 7).

הסמכות להוציא אל הפועל את אמצעי הגביה הנ"ל מסורה ל"גובה מסים" ול"פקיד גביה", כהגדרתם בסעיף 2 לפקודת המיסים, וזאת כאשר הוטל על אדם כחוק לשלם מס והוא לא שילמו בתוך המועד הנקוב בסעיף 4(1) לפקודת המיסים, המתחיל את הליך הגביה בדרישה בכתב לחייב לשלם את סכום החוב, אחרת תינתן הרשאה לגובה המיסים לתפוס ולמכור נכסי מטלטלים של החייב, בהתאם להוראות בפקודת המיסים.

סעיף 4 האמור קובע, כי ניתן לשלוח את מכתב הדרישה הראשון לאחר שחלפו 15 ימים מן המועד שבו הפך החוב לסופי והוא לא שולם.

יובהר, כי המועד שבו הפך החוב סופי, הינו המועד שבו מוצו הליכי ההשגה או הערעור, הקבועים בחוק המס הספציפי או שהמועד להגשתם, אם קבוע כזה, חלף ואלה לא הוגשו.

בהתאם להנחיית היועמ"ש משנת 2012, לוח הזמנים הוא כמפורט להלן:

מועד ראשון: חלפו 15 ימים מן המועד שבו החוב הפך לסופי – פתיחה בהליכי גביה על ידי משלוח מכתב דרישה ראשון.

מועד שני: לכל הפחות 7 ימים ממועד משלוח מכתב הדרישה הראשון ולכל היותר חצי שנה – המשך הליכי הגביה על ידי משלוח הדרישה לתשלום מיידי.

אחד הכלים החזקים לצורך גביית מסים הנובעים מעסקאות מקרקעין, מצוי בסעיף 11א לפקודת המיסים, הקובע כי "מס המגיע על מקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין".

בעניין שמש (ע"א 633/91) הסביר בית המשפט העליון כי בסעיף זה העניק המחוקק למדינה זכות קניינית עדיפה במקרקעי החייב, בגין חובות מס הרובצים על אותם מקרקעין (הכוונה למיסי רכוש ורכישה בלבד),  כאשר זכות זו גוברת על זכויות אחרות בנכס, קנייניות וחוזיות כאחד, והיא מבטיחה את זכותם של שלטונות המס להיפרע ראשונים מן הנכס.

לאחרונה ניתן פס"ד בבית המשפט השלום בחיפה בת"א 4759-12-17 עבד אל גני, אשר עסק במקרה שבו הוטלו החל משנת 1990 ואילך שעבודים מכח פקודת המיסים על מקרקעין , בגין חובות הבעלים הרשום (להלן: "החייב") לפקיד השומה.

יוסף ואחמד עבד אל גני (להלן: "התובעים")  טענו בפני בית המשפט, כי זכויותיו של החייב במקרקעין, הועברו עוד בשנת 1969 לסבתם במסגרת עסקת חליפין שלא נרשמה והיא העבירה להם את המקרקעין במתנה בשנת 2005 ועל כן ביקשו מבית המשפט סעד הצהרתי לפיו אין כל תוקף לשעבודים שהטיל פקיד השומה על המקרקעין בשנת 1990, שכן החייב כבר לא היה באותו מועד הבעלים של המקרקעין.

בית המשפט קבע, כי לאור העובדה שעסקת החליפין משנת 1969 דווחה בסופו של יום (בשנת 2008) לרשויות המס – שלא הכחישו את העובדות – הרי שהמשמעות היא שלסבתם הוקנתה זכות אובליגטורית במקרקעין עוד בשנת 1969 וזכות זו, לאור הלכת אהרונוב (ע"א 189/95), גוברת על עיקולים ו/או שעבודים שהוטלו מכח פקודת המיסים.

כמו כן קבע בית המשפט, כי גם זכות העקיבה שיש לתובעים בעקבות עסקת המתנה משנת 2005, מכוחה הם נכנסים לנעלי סבתם – גוברת על השעבודים שהוטלו מכח פקודת המיסים.

אי לכך, קיבל בית המשפט את בקשת התובעים למתן סעד הצהרתי לפיו זכויותיהם האובליגטוריות גוברות על השעבודים שנרשמו במקרקעין מכח פקודת המיסים גביה.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה