הפעלת הליכי אכיפה לשם מימוש זכות חוזית אינה הפקעה הזכאית לשיעורי מס מופחתים

על סוגיית השבת קרקע לרמ"י עקב שינוי יעודה כתבתי מספר פעמים בעבר, כאשר בשנה האחרונה פרסמה רשות המיסים את חוזר מיסוי מקרקעין 2/2020 העוסק בשינוי יעוד בקרקע חקלאית מכח החלטות 1469 ו-1470 ומפרט כיצד יש למסות אירוע של השבת קרקע לרמ"י כתוצאה משינוי ייעוד המקרקעין (וראו מאמר מיום 24/12/2020).

בשבוע שעבר ניתן פסק דין נוסף בעניין זה, בוועדת ערר בבית המשפט המחוזי מרכז,  ב-8 עררים מאוחדים (ו"ע 31061-09-18 יבנה דר – אגודה שיתופית חקלאית ברחובות בע"מ ואח' נ' מנהל מסמ"ק).

הסוגיה שעלתה לדיון הינה, מהו שיעור המס שיש להטיל על המושבים/אגודות שיתופיות נשוא הערר, (להלן: "העוררים") בגין פיצוי שקיבלו במסגרת הסכמים להשבת קרקע חקלאית ששונה ייעודה, שנערכו בינם לבין רמ"י מכח הוראות החוק לקידום הבניה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) תשע"ד – 2014 (להלן: "חוק הותמ"ל").

לטענת העוררים, יש לחייבם במס מופחת החל על הפקעת מקרקעין מכח סעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), שכן חוק הותמ"ל והחלטות מועצת רמ"י מכוחו (1469 ו-1470) מעגנים "הסדר מנדטורי, כופה ואגרסיבי להפקעת קרקעות" – העולה לכדי הפקעה.

העוררים הוסיפו וטענו, כי עניינם שונה מהעסקאות שנדונו בפסיקה בעבר, שכן עסקאות ההשבה במקרה דנן נעשו מכח חוק מפקיע – חוק הותמ"ל וכי חוזי החכירה המקוריים, בהם הופיע שסעיף שינוי הייעוד ושעל בסיסו נקבע בעבר בפסיקה כי מדובר בעסקה רצונית ולא הפקעה – באו לקיצם טרם עסקאות ההשבה וכבר לא היו בתוקף ומכאן, כי אלו בוצעו על יסוד חוק הותמ"ל אשר נותן "ארגז כלים" משמעותי בידי רמ"י לכפות את השבת המקרקעין למדינה בסד זמנים קצוב והעברת הקניין בהם על שם המדינה ללא הסכמתם וללא צורך בשטרי מכר ודי בכך כדי שהדבר ייחשב להפקעה.

בית המשפט דחה את טענות העוררים וקבע כי במקרים הנדונים, לא התבצע כל הליך מכח חוקי ההפקעה ואין בידי העוררים להציג איזה מסמך, פרסום ברשומות או נסח טאבו, שממנו ניתן ללמוד כי התבצע הליך של "הפקעה".

בית המשפט קבע כי מדובר בהסכמי חכירה שנחתמו בין רמ"י לבין כל אחד מהעוררים, אשר בהם מופיע, במפורש או מכללא, סעיף שינוי היעוד, לפיו רמ"י רשאית לסיים את החכירה אם וככל ששונה ייעודה של הקרקע שהוחכרה לעוררים למטרת חקלאות, ומאחר שבמקרים דנן, אכן שונה ייעוד המקרקעין והם אינם יכולים לשמש עוד לחקלאות – סעיף זה נכנס לתוקף.

בית המשפט דחה גם את טענת העוררים לפיה מאחר ותוקף הסכם החכירה פקע מדובר בהפקעה מכח כח הותמ"ל וקבע כי במקרה שכזה, הרי לטענתם הם מחזיקים בקרקע שלא כדין ולא יעלה על הדעת שהדרישה לפינויים, כפולשים המחזיקים בקרקע שלא כדין, מהווה "הפקעה".

לעניין משמעותו של חוק הותמ"ל ו"ארגז הכלים" שיש ברשותו קבע בית המשפט, כי תנאי יסודי לתחולתו הוא היותה של הקרקע קרקע שקיימת חובה להשיבה עם שינוי הייעוד, וככל שחובה שכזו אינה קיימת בהסכם החכירה, אין בכוחו של חוק הותמ"ל עצמו להביא להשבת הקרקע לידי המדינה ולכן אין מדובר בפעולה שלטונית חד-צדדית הנעשית בכפיה, אלא ביישום ומימוש החובה החוזית להשיב את הקרקע במקרה של שינוי ייעוד.

הסמכות הקיימת בחוק הותמ"ל להעברת הקניין לבעלות המדינה, הינה סמכות להוציא לפועל התחייבות שנטל על עצמו החוכר להשיב את הקרקע לבעליה עם שינוי ייעודה ואיננה נחשבת הפקעה.

בית המשפט המשיך לדון בכל אחד מהעררים לגופו אולם לבסוף דחה את כל העררים וקבע, כי הפעלת הליכי אכיפה לשם מימוש זכות חוזית איננה הפקעה ומשכך לא יחול סעיף 48ג לחוק על הפיצוי שקיבלו העוררים במסגרת הסכמי ההשבה.

  

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה