הסייג השלישי להגדרת נכס בחלק ה' לפקודה – אינו מתייחס רק לדיירות מוגנת

הגדרת נכס בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ממעטת באפשרות השלישית זכות חזקה במקרקעין – בין שבדין ובין שביושר – המשמשים לצרכי מגורים ולא לשם השתכרות או ריווח.

בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 6 לפקודת מס הכנסה (מיום 18/05/1964), נכתב כי הכוונה היא

ל"תשלום בעד זכות חזקה בדירת מגורים (דמי מפתח) שמקבל דייר בפינוי הדירה בה התגורר; אולם דמי מפתח שקיבל הדייר היוצא ממושכר עסקי יחוייבו במס":

ואכן, הפרשנות המקובלת על רשות המיסים הינה שהסייג השלישי להגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה, עוסק אך ורק ב"זכות דיירות מוגנת" לצורכי מגורים, ואולם, מלומדים בעבר ניסו לטעון כי סעיף זה ממעט גם "פולשים", פיצויים מכח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה ואף מכירת הרשאה במשק חקלאי המשמשת למגורים.

בשבוע שעבר ניתן פסק דין בע"מ 22950-02-17 אפרהימי נ' פקיד שומה גוש דן, אשר עסק בשאלה האם וכיצד יש לחייב במס שמונה "הסכמי פינוי" שנחתמו עם אנשים שהחזיקו בקרקע במתחם מסוים בעיר בני ברק, במטרה לפתח את המתחם ולבנות בניית בתי מגורים, מסחר ומשרדים חדשים. מרבית הנכסים המוחזקים שימשו למסחר ומיעוטם שימש למגורים.

לאור העובדה שטיב זכויות המחזיקים בנכסים לא הוברר ונותרו סימני שאלה רבים לגבי מעמדם של המחזיקים במתחם, טופל המקרה אצל פקיד השומה ולא אצל מנהל מסמ"ק.

המחזיקים העלו מספר טענות במסגרת פסק הדין, לרבות בעניין זכאותם לפטור החל על מתחמי "פינוי בינוי", זכאותם למס מופחת עקב הפקעה ודרישת עלויות רכישה והוצאות השבחה, כאשר טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט.

ואולם, אחת מטענות המחזיקים הייתה, כי לגבי אותם נכסים אשר שימשו למגורים, הרי שהם נכנסים לסייג השלישי להגדרת "נכס" בפקודה ומשכך הפיצוי שהתקבל בגינם איננו חב במס.

פקיד השומה טען, כי הסייג השלישי הנ"ל איננו תקף במקרה דנן ממספר סיבות:

  1. לעמדתו, חקיקת הסייג נועדה להסדיר את עניינו של דייר מוגן המקבל חלק מדמי המפתח המשולמים בעת פינויו מדירה המושכרת בדיירות מוגנת – וכאן לא הוכחה כל דיירות מוגנת.
  2. למחזיקים, לא היו כלל זכויות במתחם והם היו בבחינת פולשים ומסיגי גבול כך שאין בפנינו "זכות חזקה במקרקעין", לא בדין וגם לא ביושר.
  3. הזכות שכן נמכרה על ידי המחזיקים, הייתה "זכות לפנות לערכאות, להתנגד ולעכב", וזכות מעין זו לא נתפסת בלשון הסייג השלישי האמור.

בית המשפט הסכים אמנם עם עמדת פקיד השומה שלא הוכחה קיומה של דיירות מוגנת כמשמעותה בחוק הגנת הדייר, אך קבע כי לשונו של הסייג השלישי עשויה להקיף את הנסיבות הנדונות אף בהעדר דיירות מוגנת.

בית המשפט הסביר, כי גם אם הכוונה הסובייקטיבית של המחוקק הייתה מצומצמת, הרי שלשון הסייג השלישי נוסחה באופן רחב וכללי יותר ואין בה אי בהירות או דו-משמעות המחייבות פרשנות מצרה. רוחב הניסוח מודגש בביטוי "בין שבדין ובין שביושר" – אותו ביטוי שמופיע כחלק מהגדרת "זכות במקרקעין" אשר בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, מלמד שאין עיגון לשוני בנוסח הסייג השלישי להגבלת יישומו למקרים של דיירים מוגנים בלבד, אף אם זו הדוגמה ה"קלאסית" לתחולת הסייג האמור.

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין, החלת הסייג השלישי לגבי המחזיקים שלגביהם הנכסים שימשו למגורים, תביא לתוצאה דומה להחלטת פטור ממס שבח למכירת דירת מגורים מזכה וכי תוצאה זו היא ראויה, והיא משקפת הבחנה מוצדקת בין מיסוי מכירת הנכסים המסחריים ובין מיסוי מכירת נכסי המגורים.

ניתן לראות אם כן, כי בית המשפט מרחיב את הסייג השלישי להגדרת נכס בחלק ה' לפקודה ומחיל אותו גם על מחזיקים אחרים המשתמשים בנכסים למגורים ולא רק לגבי דיירים מוגנים, כפי שטוענת רשות המיסים במהלך השנים.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל atz.tax@gmail.com

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה