היתר להגשת ערר באיחור לא מונע מחוב מס להיחשב כסופי
בשנת 2010, במסגרת תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), נוספה הוראה בסעיף 95א לחוק שמטרתה הינה מניעת התחמקות מתשלום המס באמצעות הברחת נכסים ע"י הנישום לצד ג' וזאת ע"י מתן האפשרות למנהל מסמ"ק לגבות את המס גם מאותו צד ג'.
הוראת סעיף 95א לחוק קובעת בתחילתה כדלקמן:
- בסעיף זה, "חוב מס סופי" – חוב מס כמשמעותו בסעיף 94ד שאין לגביו עוד זכות להשגה, לערר או לערעור.
- היה לאדם חוב מס סופי, ולאחר מכן העביר את נכסיו למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, או העבירם לאחר בלא תמורה, ולא נותרו לו אמצעים בישראל לסילוק חובו האמור, אפשר לגבות את חוב המס הסופי-
(1) אם המעביר הוא איגוד – ממי שקיבל את הנכסים מאותו איגוד בנסיבות האמורות;
(2) אם המעביר הוא יחיד – ממי שקיבל את הנכסים מאותו יחיד בנסיבות האמורות, כל עוד לא חלפו שלוש שנים מתום השנה שבה הועברו הנכסים כאמור, או מתום השנה שבה היה חוב המס לסופי, לפי המאוחר.
ניתן לראות שהתנאי הבסיסי לצורך הפעלתו של סעיף 95א לחוק, הינו היותו של חוב המס "סופי", כאשר בו"ע 13485-04-17 + ו"ע 9612-09-17, יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים שניתן לאחרונה, עלתה הטענה כי כל עוד מתנהל ערר ביחס לחוב, אין המנהל יכל לגבות את החוב ממי שקיבל את הנכסים.
במקרה הנדון, מדובר בערר שהוגש על ידי חברת יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ
(להלן: "יעולה") על שומת מס שבח בגין מכירת זכות במקרקעין בשנת 1996 לחברה אחרת וכן בערר שהגישו בעלי מניותיה של יעולה, יפתח ומטילדה עינב (להלן: "בעלי המניות"), על החלטת מנהל מסמ"ק ירושלים (להלן: "המנהל") לגבות מהם את מס השבח, בהתאם לסעיף 95א לחוק.
על אף החובה בסעיף 73 לחוק, לא הגישה יעולה הצהרה על המכירה למנהל, כאשר בשנת 2012 הוציא המנהל ליעולה שומה בהעדר הצהרה, שגם עליה לא הוגשה השגה והשומה הפכה לסופית, אולם בשנת 2016 תיקן המנהל מיוזמתו את שומת השבח, עקב הסכם פשרה בעניין שומת הרכישה.
לאור זאת, הגישה יעולה השגה על שומת השבח בטענה שכל הדיווחים על המכירה הוגשו למס הכנסה ומשכך פטורה היא מתשלום מס שבח לפי סעיף 50 לחוק, השגתה התקבלה באופן חלקי ולאחר שלא הוגש ערר על החלטת המנהל בהשגה – גם שומה זו הפכה לסופית.
ואולם, משנמנעה יעולה מתשלום המס הנובע מהשומה לאחר שזו הפכה לסופית, ולאחר שפעולות גביה שבהן נקט המנהל לא הועילו, הודיע לה המנהל בשנת 2017 כי החליט לפעול לגביית המס בנסיבות מיוחדות בהתאם לסעיף 95א לחוק, כך שייגבה מבעלי המניות.
על החלטה זו הגישו בעלי המניות השגה ובמקביל הגישה יעולה בקשה להארכת מועד להגשת ערר על השומה המקורית, שנדחתה ע"י ועדת ערר אך התקבלה בשנת 2018 בערעור לבית המשפט העליון, שקבע שנסיבות המקרה עולות כדי "טעם מיוחד" והחזיר את התיק לשמיעת הערר.
כאמור לעיל, לטענת יעולה חוב המס איננו סופי כל עוד מתנהל הערר ומשכך אין להפעיל את סעיף 95א לחוק ולגבות את חוב המס מבעלי המניות.
בית המשפט קבע, כי הערר האמור הוגש, לאחר שהחוב כבר הפך לחוב מס סופי, במועד שבו חלף המועד להגשת ערר. יעולה ביקשה מבית המשפט להאריך את המועד להגשת הערר, על אף חלוף הזמן להגשתו ולאחר שבקשתה נדחתה, הגישה הליך ערעורי לבית המשפט העליון, אשר קבע (בשנת 2018, כי קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד והורה על שמיעת הערר.
בנסיבות אלו, העובדה שהתנהל ערר ביחס לחוב המס של יעולה, אינה מלמדת כי המנהל פעל לגביית החוב בטרם הפך חוב המס לסופי, לאור העובדה שהמנהל הפעיל את סמכותו לפי סעיף 95א לחוק, לאחר שלא הייתה לגבי חוב המס זכות להגשת ערר.
קבלת פרשנותם של יעולה ובעלי המניות תוביל לאבסורד, שכן נישום יוכל להימנע מהגשת ערר במועד, יבריח את נכסי החייב במס ואז לאחר שהמנהל יפעיל אמצעי גביה, יעלה טענה כי החוב אינו סופי, מאחר ויימצא טעם מיוחד להגשת הערר באיחור, שלא בזכות. יש לזכור כי אחד הטעמים שנמצאו בהחלטת בית המשפט העליון להארכת המועד להגשת הערר, הייתה העובדה כי מדובר בחוב מס בשיעור ניכר, דבר המעצים את האבסורד שבקבלת פרשנותם זו.
בנוסף, דחה בית המשפט את טענת יעולה לפיה, חוק ההתיישנות חל גם על הליכי גביה כלפי צדדים שלישים ומועד ההתיישנות מתחיל במועד בו הועברו הנכסים מהאיגוד למי שקיבל את הנכסים ומאחר ולטענתה היא איננה פעילה משנת 2009, הדרישה משנת 2017 התיישנה.
בעניין זה קבע בית המשפט, כי אין כל היגיון למנות את תחילת תקופת ההתיישנות ממועד העסקה בשנת 1996, שכן נישום יכול להימנע מהגשת הצהרה על ביצוע עסקה ולאחר מספר שנים להבריח את נכסי החייב במס, תוך העלאת טענת התיישנות כלפי הפעלת אמצעי הגבייה, עקב חלוף הזמן. המועד שבו רשאי המנהל להפעיל את סמכותו הוא לאחר שחוב המס הפך לחוב סופי ולא קודם לכן, ובענייננו, מדובר בשנת 2016 ומשכך אין לקבל את טענת ההתיישנות.
בסיכום פסק הדין, דחה בית המשפט טענות יעולה וקבע, כי בדין הפעיל המנהל את סמכותו לפי סעיף 95א לחוק לצורך גביית חוב המס מבעלי המניות.
את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת: www.atz-law.co.il
אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה