ההבדל בין זכויות בנכס מקרקעין לבין זכויות לקבלת שווי נכס מקרקעין

סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") קובע, כי "העברת זכות במקרקעין או זכות באיגוד במקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם…"

פרשנות רשות המיסים לסעיף 4א קובעת, כי החלטה שיפוטית הניתנת במסגרת הליכים בין בני-זוג לפירוק התא המשפחתי, שעניינה חלוקת הרכוש בין בני-הזוג, לרבות החלטה כאמור של בית המשפט לענייני משפחה, תעמוד בתנאי הסעיף, גם אם שאר ההליכים בין בני הזוג טרם הסתיימו, כאשר האמור לעיל חל גם בפירודם של בני זוג ידועים בציבור, לרבות מאותו מין.

ואולם, לא כל חלוקת רכוש בין בני זוג תיחשב ככזו הנכנסת לגדרו של סעיף 4א לחוק, שכן תנאי בסיסי לתחולת הסעיף הינו, העברת זכויות במקרקעין או זכויות באיגוד מקרקעין בין בני הזוג.

דוגמא לכך, ניתן למצוא בפס"ד שפורסם בשבוע שעבר בו"ע 40914-11-13 יחזקאל ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה.

במקרה הנדון בפסק הדין, נקבע כי מר נאג'י יחזקאל ז"ל (להלן: "המנוח") וגב' ציפורה דוד
(להלן: "ציפורה") , היו ידועים בציבור שנפרדו ועל כן ציפורה זכאית למחצית מנכסיו לרבות למחצית מזכויותיו בחברת נאג'י יחזקאל ובניו, חברה לניהול ואחזקה בע"מ, המסווגת כאיגוד מקרקעין (להלן: "החברה").

בשנת 2006 שולם לציפורה סכום של כ-11 מיליון ₪, על ידי חברה אחרת שבבעלותו של המנוח,
(להלן: "נאג'י 93") בהתאם לשווי חלקה במניות המנוח בחברה.

לעמדת מנהל מסמ"ק חיפה, מדובר בתשלום חוב כספי לציפורה שמומן ע"י שמואל, בנו של המנוח, אשר ירש את כל מניותיו של המנוח בחברה ובשנת 2006 מכר מחצית מהמניות לנאג'י 93, תמורת סכום שיאפשר לו לסלק את החוב הכספי לציפורה.

לטענת נאג'י 93, לציפורה היו זכויות רכושיות/קנייניות בכל נכסי המנוח, לרבות במניותיו בחברה ובמועד הפירוד עברו זכויותיה של ציפורה במניות החברה למנוח, וממנו לשמואל ועל כן העסקה האמיתית הינה רכישת מניותה של ציפורה בחברה, ע"י נאג'י 93, כאשר גם אם יקבע כי העסקה הייתה בין נאג'י 93 לשמואל, הרי שיש להתיר לשמואל בניכוי את עלות רכישת המניות מציפורה.

בית המשפט קבע, כי לאור פסיקת בית המשפט העליון בסכסוך בין בני הזוג, לפיה לציפורה לא הוענקו זכויות במניות, בין זכויות קניין ובין זכויות שביושר, אלא כל זכויותיה של ציפורה הסתכמו בחיוב הכספי שחב לה המנוח בהתאם לשווי מחצית החברה ליום הפירוד, הרי שברור שאין בפנינו כל עסקה למכירת מניותיה של ציפורה למנוח , לשמואל או לנאג'י 93, אלא חברת נאג'י 93 העמידה את הסכום לשמואל לצורך סילוק החוב לציפורה ובתמורה נרשמו מחצית ממניות החברה אותן ירש שמואל מהמנוח, על שמה.

אי לכך, לאור הקביעה כי נאג'י 93 רכשה את המניות משמואל ומאחר ששמואל ירש את המניות מהמנוח ולא רכש אותן מציפורה, ברור שדין טענתו של שמואל להכיר בניכוי עלות הרכישה של המניות מציפורה, להידחות.

בית המשפט הוסיף, כי הואיל ולציפורה לא היו זכויות במניות החברה או בנכסיה של החברה, אין כל רלבנטיות להוראות סעיף 4א לחוק, שעניינן העברת נכסים אגב גירושין או פירוד. "הנכס", המניות בחברה, מעולם לא עברו מציפורה למנוח, שכן על פי פסיקת בית המשפט העליון, לציפורה לא היו זכויות ב"נכס" אלא רק זכויות לקבלת שווי הנכס.

ניתן לראות אם כן, כי כאשר נקבע כי לבן הזוג ישנן זכויות בנכס מקרקעין בעת פירוד, ניתן להשתמש בסעיף 4א לחוק ולהימנע מתשלום מס בעת חלוקת הרכוש, אולם ככל שיקבע שלבן הזוג ישנן זכויות לקבל את שווי נכס המקרקעין בעת פירוד, הרי שלא ניתן יהיה ליהנות מסעיף 4א לחוק במקרה זה ומכירת נכס המקרקעין לצורך העברת שוויו לבן הזוג, תחויב במס בהתאם לחוק.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל atz.tax@gmail.com

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה