האבחנה בין "תנאי" לבין "מועד" בחוק מיסוי מקרקעין – כרסום ראשון בהלכת אביבי רייך

לפני מספר חודשים, ניתנה הלכת אביבי רייך בבית המשפט העליון (ע"א 9817/17 מנהל מסמ"ק ת"א נ' מיטל אביבי רייך), אשר קבעה בדעת רוב כי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין
(להלן: "החוק") מעניק סמכות למנהל מסמ"ק להאריך כל מועד בחוק, לרבות את המועדים לתיקון שומה הקבועים בסעיף 85 לחוק (וראו הרחבה במאמר מיום 24/02/21)

לאור קביעתו הגורפת של בית המשפט העליון בדבר הארכת כל מועד בחוק, הרי שניתן לכאורה להסתמך על הלכת אביבי רייך גם לצורך הארכת מועדים נוספים הקבועים בחוק.

ואולם, לפני שבועיים ניתן פסק דין בו"ע 25437-10-19 יעקובוביץ' ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, אשר סייג באופן משמעותי את קביעת בית המשפט העליון בהלכת אביבי רייך.

במקרה הנדון, רכשו בני הזוג יעקובוביץ' (להלן: "יעקובוביץ'") דירה בחיפה בשנת 2018 כאשר בהסכם רכישת הדירה, נקבעו תנאים מתלים כגון: הסרת צו הריסה שנרשם על חריגות בניה וקבלת היתר מצב סופי לדירה תוך זמן קצוב.

ברשות יעקובוביץ' הייתה דירה נוספת, אשר התחייבו למוכרה תוך 18 חודשים ממועד הרכישה.

לאור אי קיומם של התנאים המתלים, לא נמכרה הדירה הנוספת במועד ועל כן הגישו למנהל מסמ"ק חיפה (להלן: "המנהל") בקשה לתיקון שומה הכוללת בקשה למנהל להאריך את המועד הקבוע בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק ל-24 חודשים במקום 18 החודשים הקבועים בו.

לאור סירוב המנהל לאשר את הבקשה, הוגש ערר ובו העלו יעקובוביץ' מספר טענות, כאשר העיקרית שבהן הייתה כי לאור הלכת אביבי רייך למנהל סמכות להאריך גם את המועד הקבוע בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק.

בית המשפט דחה את טענתם של יעקובוביץ', תוך שהוא מגדיר אבחנה חדשה בחוק מיסוי מקרקעין והיא בין "תנאי" לבין "מועד", ואף העביר ביקורת על מנהל מסמ"ק ת"א שלא טען לאבחנה זו בבית המשפט העליון בעניין אביבי רייך.

בית המשפט קבע, כי המחלוקת בין הצדדים איננה בשאלה האם סעיף 107 לחוק חל גם על המקרה דנן, אלא המחלוקת האמיתית היא, האם תקופת 18 החודשים הקבועה בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק, הינה בגדר "מועד", כמשמעותו בסעיף 107 לחוק?

בית המשפט הסביר, כי סמכות המנהל לפי סעיף 107 לחוק חלה על "מועד" הקיים בחוק, דהיינו, משתרעת על פעולות חובה ורשות של נישום כלפי משרד מיסוי מקרקעין אשר כנגדן וביחס אליהן, קיימת חובה של מנהל מיסוי מקרקעין להפעיל סמכויות המוקנות לו בחוק (להוציא שומות, לבדוק זכאות לפטורים שונים, לדון בהשגות, לבחון טענות לנאמנות, לגבות מס וכו').

בית המשפט הוסיף והסביר כי לא כל קביעה בחוק של חלוף תקופת זמן מסוימת הינה בגדר "מועד",  אלא ישנן תקופות שהן "תנאי" ועליהן לא חל סעיף 107 לחוק.

כדוגמא לכך הביא בית המשפט את סעיף 49י(א) לחוק העוסק באופציה ייחודית, אשר במסגרתו קיימים לדברי בית המשפט, גם "תנאי" – והוא התקופה המקסימלית של 24 חודשים להכרה באופציה ייחודית הקבועה בסעיף 49י(א)(4) לחוק וגם "מועד" – התקופה של 30 הימים בהם יש להגיש הודעה למנהל על מכירת האופציה, לפי סעיף 49י(א)(7) לחוק.

בית המשפט קבע, כי בעוד שסעיף 107 לחוק חל רק על "מועד" ועל כן המנהל מוסמך להאריך את תקופת 30 הימים להגשת הודעה על האופציה הרי שאין בסמכותו של המנהל לפי סעיף 107 לחוק להאריך את תקופת 24 החודשים המהווה, לדברי בית המשפט, "תנאי" להכרה באופציה.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי העובדה שהמחוקק נדרש לחקיקתו של סעיף 3 לחוק הארכת מועדים הליכי מס בקורונה, מעידה על כך ומבססת את העמדה לפיה המחוקק איננו רואה בתקופה הנקובה בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק, כ "מועד" הניתן להארכה על ידי המנהל מכח המסכות שבסעיף 107 לחוק.

בנוסף לדחיית טענה זו, דחה בית המשפט בפסק הדין גם את שאר טענותיהם של יעקובוביץ' וקבע כי בצדק דחה המנהל את בקשתם לתיקון שומה.

בכל הכבוד הראוי, לאור קביעתו הגורפת של בית המשפט העליון רק לאחרונה, בהלכת אביבי רייך, ראוי לטעמי שצמצום ההלכה, ככל שתבוצע באמצעות האבחנה בין "תנאי" לבין "מועד" בחוק, תבוצע על ידי בית המשפט העליון בעצמו ולא בערכאה נמוכה יותר.

 

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

      

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

 

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה