אין די בטענת טעות משפטית כדי להאריך את המועד לתיקון השומה

סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק")  מעניק  סמכות למנהל מיסוי מקרקעין
(להלן: "המנהל")  "להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה", כאשר על אף הלכת אביבי רייך וחזרה עליה בדיון נוסף בבית המשפט העליון (דנ"א 1867/21 מנהל מיסוי מקרקעין ת"א נ' מיטל אביבי רייך) ניתנו בשנים האחרונות מספר פסקי דין בוועדות ערר שבחרו לסייג הלכה זו ולאבחן אותה אך ורק למועדים שאינם מהווים "תנאי" בחוק.

בהלכת חוגי (ע"א 9264/20 מנהל ממיסוי מקרקעין ת"א נ' אפי חוגי) עסק בית המשפט העליון בסיפא של סעיף 107 לחוק והחמיר את הרף הנדרש לקיומה של "סיבה מספקת" בסעיף 107 לחוק, בין היתר באמצעות הקביעה כי לא ניתן להסתפק בנימוק של טעות בתום לב כדי להאריך את המועד לתיקון שומה (וראו הרחבה במאמר מיום 31/03/2022).

לאחרונה ניתן פסק דין בו"ע 43011-08-24 חאג' ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין נצרת ובו הוגש ערר על החלטת מנהל מסמ"ק נצרת (להלן: "המנהל")  שלא להאריך את המועד לתיקון שומה, למרות שנתבקש לכך ע"י מר סמיר חאג' ו-2 אחיותיו (להלן: "חאג'") בטענת טעות עובדתית ומשפטית.

לטענת חאג', נודע לו, תוך כדי חיפוש בקלסר ישן, על טעות שנפלה ברישום יום הרכישה בשומות שנעשו בשנת 2001, בגין הסכם חלוקת עיזבון שנערך בשנת 1997, ועל רשויות המס חלה חובה לערוך את השומה בהתאם לחוק ולפי יום הרכישה הנכון.

בעניין זה יצוין, כי סמיר חאג' הינו עו"ד, שהיה צד להסכם ודיווח עליו לרשויות המס בעבר ולטענתו מצא את המסמך חודשיים וחצי לפני שהגיש את הבקשה להארכת המועד.

המנהל סירב להאריך את המועד כמבוקש, בטענה שעל פי הלכת חוגי כדי שיתקיים מבחן הסיבה המספקת יש צורך בדבר מה חיצוני אובייקטיבי נלווה המצדיק את חוסר הידיעה הסובייקטיבי של הנישום. דרישה זו, לטענת המנהל, לא מתקיימת בענייננו, שכן לא קיימת סיבה אובייקטיבית חיצונית לטעות הנטענת והמוכחשת שעשויה להצדיק חוסר פעולה של חאג' במשך שנים רבות.

בית המשפט דחה את הערר וקבע כי אין די בטענת חאג', לפיה כחודשיים וחצי לפני הגשת בקשת האורכה גילה במשרדו את הסכם חלוקת העיזבון והתגלתה לו הטעות הנטענת ברישום יום הרכישה, כדי להוות סיבה מספקת להארכת מועד, שכן טעות, אף אם נעשתה בתום לב, אינה מהווה בהכרח כשלעצמה סיבה מספקת.

בית המשפט הסביר, כי אין להתעלם מכך שהסכם חלוקת העיזבון, אשר מהווה את הבסיס לטענת הטעות, הוא הסכם שחאג' הוא צד לו ואשר מכוחו הוא ביצע את הדיווח לרשויות המס. כמו כן, מדובר בהסכם שהיה בחזקתו של חאג' ונמצא במשרדו והיה זה מחובתו לבחון ולבדוק האם יש בו כדי להשליך על יום הרכישה הרלוונטי.

בנוסף, העובדה כי חאג' הוא עורך דין מחזקת את העמדה לפיה, לא ניתן לקבל את הטענה בדבר עיונו בהסכם שמצא במשרדו כסיבה מספקת להארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק.

בית המשפט בחן ודחה את טענת חאג' גם לגופו של עניין לרבות טענתם לפיה היה על המשיב בעבר למצוא את הטעות בעצמו וקבע, כי על חאג' מוטל הנטל לבחון את הנתונים טרם הגשת הדיווח ולפעול לשם הגשת דיווח נכון ואין לקבל את ניסיונם להעברת הנטל אל כתפי המנהל ואין לצפות, כי הוא יחקור ויבחן וידרוש מסמכים נוספים מקום בו הוא מוצא לאמץ שומה עצמית.

את כל המאמרים ניתן למצוא באתר בכתובת:  www.atz-law.co.il

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

  © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה