אין במגורים משותפים בדירה כדי לשלול בהכרח הפרדה רכושית

אחד המקרים החריגים עליו הצביעה רשות המיסים בהוראת ביצוע 5/2011 (שעסקה ב"היקף תחולת חזקת התא המשפחתי") העשוי לשלול הפרדה רכושית בין בני זוג הינו מגורים משותפים בדירה הנדונה.

בו"ע 18027-10-16 רועי בלנק נ' מסמ"ק תל אביב קבע בית המשפט לעניין "ידועים בציבור" כי עצם המגורים המשותפים אינו יכול להיות בעל השפעה מכרעת בעניין ההחלטה לגבי ההפרדה הרכושית, שכן ההנחה היא כי כל הידועים בציבור מתגוררים יחדיו, שאם לא כן יתכן כי לא היו נחשבים מלכתחילה כידועים בציבור (וראו הרחבה במאמר מיום 3/5/18).

בשבוע שעבר, ניתן פסק דין בו"ע 16836-03-17 רוזנבוים נ' מדינת ישראל אשר עסק בבני זוג בנישואים ראשונים, שטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון מפורט המתייחס ספציפית לדירת בן הזוג שהייתה ברשותו טרם הנישואים ולחשבון בנק נפרד שהיה ברשותו, כאשר בהסכם הממון נקבעו הוראות המקנות גם לבת הזוג חלק הולך וגדל בחשבון במהלך השנים.

בני הזוג וילדיהם התגוררו בדירת בן הזוג וניהלו חשבון משותף, כאשר כעבור מספר שנים רכשו דירה משותפת , עליה ביקשה בת הזוג לשלם מס רכישה כדירה יחידה, לאור העדר כל זכויות בדירת בן הזוג.

מנהל מסמ"ק סירב בטענה כי בני הזוג לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה שמתקיימת הפרדה רכושית ביניהם , שכן "חיים משותפים בדירות אלו וגידול ילדים משותפים בדירות, מעקרים את טענת ההפרדה הרכושית מתוכן".

בית המשפט קבע בדעת רוב, כי בני הזוג הקפידו במרוצת השנים על החלוקה שנקבעה בהסכם הממון וכי יישומו לא נבע מתכנון מס או הפרדת רכוש מלאכותית כלשהי.

בנוסף, הביא בית המשפט 5 נימוקים לכך שאין במגורים משותפים בדירה כדי לשלול בהכרח הפרדה רכושית בין בני הזוג:

1. 1. כאשר במישור הקנייני אין ספק כי צדדים בחרו להפריד את רכושם, אין לייחס לאדם דירה שאינה שייכת לו וכתוצאה מכך לשלול ממנו הטבה שהעניק המחוקק לבעל דירה יחידה. במקרה בו תמונת הדברים ברורה לחלוטין, יש לכבד החלטה זו של בני הזוג ולהימנע מלייחס לבן הזוג האחר את שאין בידיו. קביעה שונה, תכרסם בלגיטימיות ובהיתכנות של בני זוג לקבוע את חלוקת הרכוש ביניהם, יהיה בה כדי ליצור שונות בלתי מחויבת בין דיני המס לבין דיני המשפחה, והיא תואמת פחות טוב את רוחה של הלכת שלמי.
   2. יש לנסות ולהימנע מקביעות משפטיות שתוצאתן, אף אם אינה מכוונת לכך, תהא הטלת קנס על סיוע של חברי תא משפחתי זה לזה. תא משפחתי, מושתת על יחסי אהבה ונתינה הדדיים וקביעה כי שימוש משותף של בני זוג וילדיהם בדירה של אחד מחברי התא המשפחתי תשלול הטבות כלכליות ממי מבני הזוג, עלולה לגרום לתוצאות בלתי רצויות.
   3. קביעה כי שימוש משותף של בני זוג בדירת אחד מבני הזוג (ללא תשלום דמי שכירות) תשלול את הפרכת חזקת התא המשפחתי, תותיר את הזכות להגדרה אוטונומית של מערכת היחסים הכלכלית בין בני זוג, רק לבעלי יכולת כלכלית גבוהה ולא בידי בעלי אמצעים כלכליים מצומצמים יותר, שאינם יכולים לממן דמי שכירות.
   4. קביעה כי על בני זוג להציג הפרדה רכושית מלאה ומוחלטת, כמעט ואינה ניתנת לאכיפה והיא תוביל, בחלק ניכר מהמקרים, להערמות. כאשר למי מבני הזוג יש עוד דירות, יש סיכוי סביר כי גם בן הזוג האחר ייהנה, בדרך ישירה או עקיפה, מהערך הכלכלי שבנכסים אלה. אין כמעט דרך לאכוף הפרדה כלכלית מלאה בין בני זוג ומשכך מציע בית המשפט, שלא לנסות ולעשות כן.
   5. איזון ראוי בין צדק חלוקתי לבין האוטונומיה של הפרט, ימצא בכך שתינקט גישה נחרצת ביחס למקרים בהם יש חשש כי חלוקת הרכוש נעשתה למראית עין, אולם מנגד, תכובד האוטונומיה של הפרט במקרים בהם אין כל חשש כאמור.

 

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט בפסק דינו של כבוד השופט אבי גורמן, כי בהתאם לגישה העקרונית שנקבעה בהלכת שלמי ובמקרים המתאימים בהם לא מתעורר כל חשד לתכנון מס וברור כי ההפרדה הרכושית אמיתית, אין לראות בשימוש בדירת מגורים על ידי שני הזוג וילדיהם, כשולל את ההפרדה הרכושית המעוגנת בהסכם הממון.

 לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל [email protected]

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

    © כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה