רכישה עצמית של מניות – אינה מהווה חלוקת דיבידנד לבעלי המניות הנותרים

רכישה עצמית של מניות חברה, היא פעולה המבוצעת ע"י החברה עצמה, בה היא רוכשת מבעלי המניות (או מחלק מהם) מניות אשר הונפקו בעבר על ידה והיו חלק מההון המונפק שלה, תוך שימוש בעודפים העומדים לרשותה.

קיימים שיקולים שונים ומגוונים לביצוע פעולה של רכישה עצמית של מניות על ידי חברה, ביניהם: רצון לבצע שינוי במבנה ההון של החברה; רצון להדוף השתלטות עוינת על החברה; העברת מסר מרגיע לציבור המשקיעים לפיו תמחור השוק את מניות החברה נעשה  בחסר; הגדלת הרווח למניה והגדלת התשואה להון; שינוי יחס האחזקות בין בעלי המניות בלא צורך לבצע עסקאות מכירה וקניה של מניות בין בעלי המניות בחברה, ועוד.

בעבר אסרה פקודת החברות על ביצוע רכישה עצמית אולם מאז חקיקתו של חוק החברות, הדבר אפשרי בתנאים מסוימים ויש לראות בכך חלוקה של רווחי החברה.

בשנת 2001 פורסם חוזר מס הכנסה 10/2001 שקבע כי ככל שרכישת המניות בוצעה "פרו-רטה" מכלל בעלי מניות החברה, הרי שיש לראות בכך חלוקת דיבידנד לבעלי המניות, אולם אם מדובר ברכישה שאיננה מכלל בעלי המניות, הרי שמדובר בעסקה במישור ההוני החייבת במס רווח הון ע"י בעל המניות המוכר את מניותיו, ללא התייחסות לשאר בעלי המניות.

בשנת 2003 פורסמה הו"ב מיסוי מקרקעין 09/2003 אשר דנה בין היתר ברכישה עצמית של מניות באיגוד מקרקעין וקבעה, כי רכישת המניות על ידי איגוד המקרקעין עולה כדי פעולה באיגוד מקרקעין במסגרתה יש להוציא שומות מס שבח לבעל המניות עושה הפעולה ושומת מס רכישה לבעלי המניות ששיעור אחזקתם בחברה עלה.

בשנת 2018 פורסם חוזר מס הכנסה 02/2018 (להלן: "החוזר") אשר ניתח לעומק את השלכותיה של רכישה עצמית על בעלי המניות הנותרים בהתאם לחוק החברות וקבע כי יש למסות את אירוע הרכישה העצמית כאמור, כחלוקת דיבידנד רעיוני בידי בעלי המניות הנותרים, כל אחד לפי חלקו באחזקות במניות החברה.

יצוין עוד, כי ב-2 פסקי דין שפורסמו בשנים האחרונות ועסקו ברכישה עצמית של מניות חברה, הגיע בית המשפט למסקנה כי בעלי המניות הנותרים אכן קיבלו "דיבידנד רעיוני" החייב במס (עמ"ה 21268-06-11 ברנובסקי נ' פ"ש גוש דן, ע"מ 1100-06 בר ניר נ' פ"ש גוש דן)

לפני שבועיים, ניתן פס"ד בע"מ 71455-12-18 בית חוסן בע"מ ואח' נ' פ"ש עכו, אשר דן בערעור שהגישה חברת בית חוסן בע"מ (להלן: "החברה") נ' פקיד השומה, לגבי מקרה שבו רכשה החברה, המהווה איגוד מקרקעין, את מניותיה של בעלת מניות בה, על רקע חילוקי דעות בין בעלת המניות ובין שאר בעלי המניות בחברה, שהגיעו לכדי הגשת תובענה על ידי בעלת המניות כנגד החברה.

פקיד השומה הוציא צווים לחברה ולשאר בעלי המניות וקבע בהתאם לחוזר, כי מדובר בקבלת דיבידנד בידי שאר בעלי המניות החייבת במס ובנוסף קבע, כי אין להתיר בניכוי את הוצאות הריבית בגין ההלוואה שלקחה החברה לצורך עסקת הרכישה העצמית, שכן זו לא שימשה ליצירת הכנסה בחברה.

בית המשפט, ניתח לעומק את סוגיית הרכישה העצמית וקבע כי העמדה המוצגת ע"י פקיד השומה שמקורה בחוזר, עומדת בסתירה לאבן היסוד בשיטת המס המגולמת ב"עקרון המימוש" ומשכך אין לראות ברכישה עצמית של מניות חברה, שאיננה פרו-רטה, כחלוקת דיבידנד רעיוני לבעלי המניות הנותרים.

בית המשפט קבע, כי בבסיסו של עקרון המימוש עומדת התפיסה לפיה אין לחייב נישום במס, אלא כאשר יש בידו רווח שמומש על ידו, כזה שקיבל ביטוי מוחשי כלכלי ולכן עצם עליית ערכו של נכס המצוי בבעלותו של אדם, מבלי שביצע פעולה של מימוש הנכס, אינה מייצרת "אירוע מס" שכן השבחת נכס נותנת אולי לבעל הנכס הרגשה של התעשרות, אולם הרגשתו אינה חייבת במס.

בית המשפט הסביר כי הרציונאל העומד מאחורי "עקרון המימוש" בא לידי ביטוי ב-3 פרמטרים:

וודאות – אין כל וודאות לקיומה של התעשרות לכאורה, שכן הערך הכלכלי של הגידול באחזקות החברה, עשוי אולי לבוא לידי ביטוי בעתיד בתנאים ובמצבים מסוימים, שאין לדעת במועד הרכישה העצמית אם אמנם כך יקרה.

כימות – לא ניתן כלל לכמת את שוויה של "התעשרות" לכאורית שכזו ולא ניתן לקבוע כי שוויה תואם או קשור כלל, לתשלום ששילמה החברה לבעל המניות המוכר בעסקת הרכישה העצמית.

נזילות – בעלי המניות האחרים "לא פגשו את הכסף" והעובדה כי כח ההצבעה שלהם גדל כבעלי מניות, אינה מתורגמת לכסף או שווה כסף באותו מועד של הרכישה העצמית.

בנוסף לאמור לעיל ובניגוד לפסקי הדין הקודמים שדנו בסוגיה קבע בית המשפט, כי רכישה עצמית של מניות החברה כשיש אינטרס ענייני של החברה עצמה, איננה מצדיקה "סיווג מחדש" או קביעה כי מדובר ב"עסקה מלאכותית" שכן מדובר בכלי משפטי לגיטימי שהמחוקק התיר את השימוש בו ואין כל פסול בבחירת קונסטרוקציה משפטית דלת-מס בידי מומחי המיסוי עבור לקוחותיהם.

לעניין התרת הוצאות הריבית על ההלוואה שלקחה החברה קבע בית המשפט, כי מאחר והאינטרס ברכישת מניותיה של בעלת המניות, לא היה רק של החברה אלא גם של שאר בעלי המניות, הרי שמדובר בהוצאה מעורבת שאינה מותרת בניכוי ומעבר לכך, מבחינת החברה מדובר בנכס הוני שרכשה (מניות באוצר) וגם מסיבה זו אין להתיר ההוצאות באופן שוטף.

כאמור לעיל, בפסק דין ארוך ומנומק קבע בית המשפט בניגוד לפסיקה הקודמת ולעמדת רשות המיסים, כי אין לראות בבעלי המניות הנותרים לאחר עסקת רכישה עצמית של מניות החברה, שאינה רכישה פרו-רטה, כאילו קיבלו דיבידנד רעיוני מן החברה והשתמשו בו לצורך רכישת מניותיו של בעל המניות המוכר ואין לראות בהם כאילו "התעשרו" כתוצאה מהרכישה העצמית.

לפרטים נוספים, תגובות והערות, ניתן ליצור קשר עמי בטלפון 050-6209895 או במייל atz.tax@gmail.com

אהרון צ'יסמדיה, עו"ד (רו"ח)

© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אהרון צ'יסמדיה

Call Now Buttonליצירת קשר עם עו"ד צ'יסמדיה